×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וּבֶן⁠־הֲדַ֣ד מֶלֶךְ⁠־אֲרָ֗ם קָבַץ֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־חֵיל֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁנַ֥יִם מֶ֛לֶךְ אִתּ֖וֹ וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיַּ֗עַל וַיָּ֙צַר֙ עַל⁠־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ׃
And Ben-hadad the king of Aram gathered all of his army together; and there were thirty-two kings with him, and horses and chariots. And he went up and besieged Samaria, and fought against it.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבַר הֲדַד מַלְכָּא דַאֲרָם כְּנַשׁ יַת כָּל מַשִׁרְיָתֵיהּ וּתְלָתִין וּתְרֵין מַלְכִּין עִמֵיהּ וְסוּסְוָן וּרְתִיכִין וּסְלֵיק וְצָר עַל שׁוֹמְרוֹן וְאַגִיחַ קְרָבָא בָּהּ.
(הקדמה)
הפרשה התשיעית תספר שתי המלחמות אשר נלחם בן הדד מלך ארם עם אחאב, והצלחות והתשועה אשר היה לישראל בהם בדבר ה׳, ושאחאב רחם וחמל על בן הדד בהיותו אויבו ושלא חמל על נבות היזרעאלי שנהרג במצות איזבל אשתו כדי לירש את כרמו, והנבואה שבאהו עליו, ואיך עלו מלך יהודה ומלך ישראל להלחם במלך ארם לקחת ממנו את רמות גלעד, ושנהרג שם אחאב, ומה שנבא מיכיהו בן ימלא על זה. תחלת הפרשה ובן הדד מלך ארם קבץ אל כל חילו, עד ויהושפט בן אסא מלך יהודה וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
השאלה הראשונה אם היה רצון השם יתברך ומצותו לאליהו שימשח את חזאל למלך על ארם כדי להנקם מישראל על ידו, כמו שאמ׳ והיה הנמל׳ מחר׳ חזאל וגו׳, אם כן כאשר בא ארם להלחם עם ישראל איך נתן האל יתברך התשועה פעם אחר פעם לאחאב ולישראל? והנה היה זה בהפך מה שגזר לעשות, ועם היות שאמר הנביא לאחאב בזה וידעתם כי אני ה׳, כבר ידע יתברך שבראותם בחינת האש שירד מן השמים בהר הכרמל אמרו ה׳ הוא האלהים ולא זזו מעבודתם הזרה, ועם היות שאמרו ארם אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים, הנה היה פשע ישראל יותר עצום בעבדם אלהים אחרים ולמה אם כן הצליחו ונושעו במלחמה?
השאלה השנית בדברי הדד כשאמרו לו אנשים יצאו משמרון, שאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום, והנה היה אם כן גזרתו בין שיהיו יוצאים לשלום או למלחמה שיתפשו אותם חיים ולא ימיתום, ולמה אם כן עשה חלוקה מהשלום או מהמלחמה ושנה תפשום חיים חיים תפשום בהיות הדין אחד?
השאלה השלישית למה הוצרכה איזבל להרוג את נבות היזרעאלי כדי שיקח אחאב את כרמו? והלא ממשפטי המלוכה היה שיוכל המלך לקחת כרמי עבדיו ושדותיהם גם מבלי מחיר אם יצטרך אליהם? וכמו שאמר שמואל הנביא במשפטי המלוכה (שמואל א ח׳ י״ד) את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו, ואם היה רשות למלך לקחת כרמיהם לתת אותם לעבדיו, כל שכן אם יצטרך אליהם המלך לעצמו:
השאלה הרביעית בדברי מיכיהו בן ימלא, שאמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב וגומר ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו וגומר, והדברים האלה מולידים מבוכה גדולה למי שמבין אותם כמשמעם, אם באמרו שהיה שואל השם מי יפתה את אחאב, אומר שלא היה צריך השם יתברך אל מפתה יפתהו כי אם להעיר רצונו במה שיגזור חכמתו, ואם במה שאמר הרוח אני אפתנו והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ויתחייב מזה שנביאי השקר היו מנבאים ברוח אלהין קדישין, אם לא שהרוח והנבואה היה מכזב בהם לא הם בעצמם, ואיך היה אפשר מהשפע האמתי הנקרא רוח אלהים ישפיע שקרים בנביאים?
השאלה החמשית אם היה יהושפט איש ירא את ה׳ ולא רצה ללכת למלחמה כי אם כשישאל ראשונ׳ את דבר ה׳ ולא נסתפק עם דברי נביאי השקר כ״א בדברי מיכיהו שהיה נביא ליי׳, איך אם כן אחרי ששאלו ושהשיבו רעה הלך למלחמה? והיה אם כן בזה עובר על דברי הנביא, והכתוב אמר (דברים י״ח ט״ו) אליו תשמעון, ואמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברו אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו:
השאלה הששית אם היה שהשם יתברך האריך אפו לאחאב ואמר בימיו לא אביא את הרעה בימי בנו אביא הרעה, איך היה שבו בעצמו נתקיימה הגזרה הראשונה? כי הנה הוא עצמו מת במלחמת ארם וילקו הכלבים את דמו והזונות רחצו כדבר ה׳ אשר דבר, וזהו המורה שהגזרה שנגזרה בראשו׳ עליו כמו שיעדו אותו הנביאים נתקיימה בימיו ובעצמו.
והנני מפרש הכתובים באופן יותרו הספקות כלם:
(א) ובן הדד וגו׳. אחרי שספר בפרשה הקודמת מה שגזר השם יתברך שיעשה חזאל בישראל, ספר עתה שהכין השם יתברך שבן הדד מלך ארם בא להלחם על שמרון, והיה עמו חיל רב מאד ושלשים ושנים מלכי׳ שהיו עוזרי׳ אותו, ויעל ויצר על שמרון וילחם בה, ואין פירושו שעשה זה בפעל, כי הנה קודם שישים על העיר להלחם נגף לפני בני ישראל כמו שיבא אחרי זה, אבל פירושו שעלה לצור על שמרון ולהלחם בה, על דרך (בראשית כ״ה י׳) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ואחר כך יפרש מה שקרהו בדרך, ולכן פרש״י ז״ל יצא ללכת לחרן, וכן בן הדד יצא להלחם בשמרון וקודם גמר מחשבתו מצאוהו צרות רבות ורעות.
וסוס ורכב – רוצה לומר: הרבה סוס ורכב, כראוי לל״ב מלכים.
ושלשים ושנים מלך אתו – המביאים לו מנחה ועוזרים אותו במלחמותיו.
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ – מלכים וצבאותיהם אִתּוֹ, וְסוּס – וסוסים וָרָכֶב – ורכבים בכמות רבה כראוי לשלושים ושתיים מלכים1, וַיַּעַל בן הדד וַיָּצַר – ועשה מצור עַל שֹׁמְרוֹן שהיתה במלכות ישראל וַיִּלָּחֶם בָּהּ:
1. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל⁠־אַחְאָ֥ב מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל הָעִֽירָה׃
And he sent messengers to Ahab king of Israel, into the city,
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח אַזְגַדִין לְוַת אַחְאָב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְקַרְתָּא.
(ב-ג) כי הוא שלח ראשונה מלאכיו אל אחאב, שהיה בעיר שמרון לאמר לו כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם.
וַיִּשְׁלַח בן הדד מַלְאָכִים – שליחים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה – לשומרון שם ישב אחאב:
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר בֶּן⁠־הֲדַ֔ד כַּסְפְּךָ֥ וּֽזְהָבְךָ֖ לִי⁠־ה֑וּא וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֛יךָ הַטּוֹבִ֖ים לִי⁠־הֵֽם׃
and he said to him, "Thus says Ben-hadad, 'Your silver and your gold is mine; your wives also and the best of your children are mine.'"
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר בַּר הֲדַד כַּסְפָּךְ וְדַהֲבָךְ דִילִי הוּא וּנְשָׁךְ וּבְנָךְ שַׁפִּירַיָא דִילִי אִינוּן.
(ג-ה) כה אמר בן הדד וגו׳ כספך וזהבך ונשיך ובניך לי (הוא) [תתן] – שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני. שלח לו פעם ב׳ כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו וגו׳ וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה. כסף וזהב חמדה הם וכה״א ובאו חמדת כל הגוים וכה״א לא תחמוד כסף וזהב עליהם. נשים הם חמדה שנאמר הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה. בנים הם חמדה שנאמר והמתי מחמדי בטנם, נמצא כל מה שתבע בראשונה גם הוא חמדה וא״כ מהו כל מחמד עיניך הוי אומר דבר שהוא חמדה מתוך חמדה והיא התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב. אמר רב יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ״ב שנה מפני שכבד את התורה שנתנה בכ״ב אותיות שנאמר ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל עבדיך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות. מחמד עיניך מאי היא לאו ספר תורה, ודילמא עבודת אלילים, לא סלקא דעתך דכתיב ויאמרו (לו) אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה. ודילמא סבי דבהתא מי לא כתיב ויישר הדבר בעיני אבשלום והזקנים ואמר ר׳ יוסף סבי דבהתא, התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם וא״א דלית בהו צדיקים דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו׳.
(ג-ו) הל״ב הוא במדות כי לפני שבר גאון ר״ל שהגאוה סבת השבר ושהבוטח בכחו ובחזקו ינוצח ולזה ספר כי בן הדד מפני שנתגא׳ מאד ושאל למלך ישראל שכספו וזהבו לו הוא ונשיו ובניו הטובים לו הם והסכים לו מלך ישראל ולא נתפייס בזה מרוב בטחו על חזקו אבל היה רוצה לקחת כל מחמד עין שיהיה בבית המלך ובבית עבדיו וכאשר לא הסכים בזה מלך ישראל אמר בוטח על חזקו שלא יספיק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגליו ולפי שהיה בוטח על חזקו הראה לו הש״י כי לא לאדם דרכו וסבב שבמתי מעט נצחוהו אחאב בשתי מלחמות זו אחר זו והנה שם הש״י בטחו על חזקו כדי להפילו במלחמה הראשונה כי מפני זה צוה לתפוש חיים אנשי החיל היוצאים מישראל ויצאו מחיל ארם איש לקראת כל איש מהם לתפשו חי כי לא היה ירא שיכו אותם בני ישראל וזה היה סבה שהכו איש אישו ונסו ארם מפני זה ונצחום ישראל והגיע לבן הדד בסוף הענין שלא נשאר לו איש מהחיל אשר היה בוטח בחזקם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויאמר לו כה אמר בן הדד – י״ב דסבירין ויאמרו ועיין מ״ש בסוף פרשת מטות.
(ג-יא) השאלות:
מה היה ההבדל בין שתי השליחויות, ומז״ש כי אם כעת מחר אשלח את עבדי, מה יפסיד הלא בין כך וכך את הכל יקח, ולמה כפלו אל תשמע ואל תאבה.
כספך וזהבך לי הוא – דבריו אלה י״ל שני פנים, שי״ל שר״ל שהם לו ביחוס הקנין שאחאב יהיה לו עבד וכל אשר לו נשים ובנים וקנינים הם תחת עבודתו לא שיקחם ממנו, וכן הבין אחאב מדבריו, ויל״פ שר״ל שיתנם לו בפועל וזה משמע ממ״ש כספך וזהבך לי הוא שאם כוונתו שהם שלו מצד העבדות הלא כל קניניו לו המה מצד זה ולמה אמר הכסף והזהב לבד, וכן למה אמר נשיך ובניך הטובים, הלא כולם עבדיו, וע״כ שרוצה שיתנם אליו ואינו רוצה עתה רק כסף וזהב ורק הנשים הטובות והיפות לא יתר חפצים ויתר נשיו.
וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד, היות ואתה עבדי כל רכושך הוא שלי, אולם לעת עתה תתן לי1 כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ שכן לִי הוּא שייך, וְנָשֶׁיךָ הטובות והיפות2, וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים שכן גם לִי הֵם שייכים, ואולם אחאב הבין כי היות והוא תחת עבדות בן הדד, הכל שייך לו ביחס הקניין כלומר שנשיו ובניו וקניינים הם תחת עבדותו ולא שייקחם ממנו3:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר כִּדְבָרְךָ֖ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְךָ֥ אֲנִ֖י וְכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־לִֽי׃
And the king of Israel answered and said, "It is as you say, my lord, O king. I am yours, and all that I have.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתֵיב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר כְּפִתְגָמָךְ רִבּוֹנִי מַלְכָּא דִילָךְ נַפְשִׁי וְכָל דִילִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

לך אני וכל אשר לי – לא אמר על דעת שיקח, אלא שיהא הכל תחת ממשלתו להטיל מס ועבודה עליהם, והוא שלח לו אחר כן: לי תתן (מלכים א כ׳:ה׳) – כלומר, מה שאמרת: לי הם (מלכים א כ׳:ג׳), על דעת כן אמרתי כי מעתה תתן אותם, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי וגו׳ (מלכים א כ׳:ו׳). וזה היה בין הדברים הראשונים והאחרונים, ומפני זה מאן אחאב והזקנים בדבריו האחרונים. ומה שאמר: ולא מנעתי ממנו (מלכים א כ׳:ז׳) – פי׳: לא מנעתי אלא הודיתי לא שיהו לו, ולא שיקחם, לפיכך אמרו לו הזקנים: לא תשמע ולא תאבה (מלכים א כ׳:ח׳).
ובדרש: כל מה שתבע בראשונה תבע בשניה. חמדה הוא כסף וזהב נשים ובנים, כלם חמדה הם, אלא מהו: כל מחמד עיניך (מלכים א כ׳:ו׳) – דבר שהוא חמדה מתוך חמדה, ואיזו זו? זו התורה הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים י״ט:י״א). כיון ששמע מלך ישראל כן, אמר אין שלי הדבר הזה, של זקנים הוא. מיד: ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ (מלכים א כ׳:ז׳), ויאמרו אליו לא תאבה ולא תשמע לו (מלכים א כ׳:ח׳). כיון ששמע מלך ישראל לעצת הזקנים, מיד: ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב (מלכים א כ׳:כ״א).
ואמרו עוד: לא נוכל לומר כי מחמד עיניך (מלכים א כ׳:ו׳) על עבודה זרה אמר, שהרי כתיב: ויאמרו אליו הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה (מלכים א כ׳:ח׳), והלא היו בהם כמה שלא עבדו לבעל, שנאמר: והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו (מלכים א י״ט:י״ח), אלא ודאי מחמד עיניך (מלכים א כ׳:ו׳) זה ספר תורה.
ואמרו עוד: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? מפני שכבד את התורה הכתובה בכ״ב אותיות, ר״ל תיבות, כי בפסוק: ויאמר למלאכי בן הדד וגו׳ (מלכים א כ׳:ט׳) כ״ב תיבות, ובן הדד חושב בתיבה אחת לפי שהוא שם אחד. ויש נסחאות כתוב בהן: מפני שכבד את התורה שנתנה בכ״ב אותיות.
לך אני וכל אשר לי – רוצה לומר: שתחת ממשלתך אני לעבדך ולעשות לך מס.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ואחאב השיבו כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי, לפי שאחאב חשב שהיה מחשב׳ בן הדד להתכבד בזה נגד המלכים אשר אתו, ושלכן שאלו אם ממונו ונשיו ובניו כלם היו תחת ממשלתו, ואחאב השיבו שהכל היה שלו לעבוד עבודתו ולהטיל מס ועבודה עליהם כרצונו, אבל לא אמר זה על שיקח בן הדד את כל אשר לו, ובן הדד לקח הדברים כפשוטם וחשב שהיה רצון אחאב לתת לו כספו וזהבו בניו ונשיו כדי שיעלה מעליו.
כדברך – כאשר דברת כן הוא, כי חשב שכל שאלת בן הדד היה להיות הכל תחת ממשלתו, ולהטיל עליהם המס ושעבוד, ולעשר כספו וזהבו, ולכן הודה לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויען מלך ישראל לפי הבנתו השיב שכן הוא כדבריך כי אחר שלך אני לעבד ממילא כל אשר לי עבדים לך.
לך אני וגו׳ – כשם שאני עבדך כן תחת ידך כל אשר לי ואהיה גם אני כל״ב מלכים אשר אתך, ובן הדד לא שלח לו לאמר אתה לי רק ממונך לי, ובפעם שניה פירש יותר ולא אמר לי הם (מה שקנה עבד קנה רבו) רק לי תתן.
וכיוון שחשב אחאב שכל שאלת בן הדד היתה שהכל יהיה תחת ממשלתו, ולהטיל עליהם מס ושיעבוד, לכן הודה לו1 וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לפי הבנתו2 וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי תחת ממשלתך לעבדך3 וְכָל אֲשֶׁר לִי תטיל עליו מס ושעבוד4:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם. ולא על דעת שייקח אותם בן הדד אלא שיהא הכול תחת ממשלתו, רד״ק.
3. רלב״ג, מצודת דוד.
4. רלב״ג, מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּה⁠־אָמַ֥ר בֶּן⁠־הֲדַ֖ד לֵאמֹ֑ר כִּֽי⁠־שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כַּסְפְּךָ֧ וּֽזְהָבְךָ֛ וְנָשֶׁ֥יךָ וּבָנֶ֖יךָ לִ֥י תִתֵּֽן׃
And the messengers came again, and said, "Thus speaks Ben-hadad, saying, 'I sent indeed to you, saying, 'You shall deliver to me your silver, and your gold, and your wives, and your children;
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְתָבוּ אִזְגַדַיָא וַאֲמַרוּ כִּדְנַן אֲמַר בַּר הֲדַד לְמֵימַר אֲרֵי שְׁלָחִית לְוָתָךְ לְמֵימַר כַּסְפָּךְ וְדַהֲבָךְ וּנְשָׁךְ וּבְנָךְ לִי תִתֵּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי שלחתי אליך וגו׳ לי תתן – ידעתי כי תתנם לי, אבל אחרת אני גוזר עליך.
When I have sent to you, etc., you must give [them] to me. I know that you will give them to me, but I am decreeing upon you something else.
כי שלחתי אליך לאמר וגו׳ לי תתן – ידעתי כי תמצא לי אבל אחרת אני גוזר עליך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ולכן השיבו כי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן כי אם כעת מחר אשלח וגומר, ופירוש הדברים כן הוא, שלפי שהוא שלח בראשונה לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי הם, יפרש עתה בשליחות השני הזה שמה שאמר בראשונה לי הם הכוונה בו שיתנם אליו, ולזה אמר במקום לי הם לי תתן, כאלו אמר מה ששלחתי אליך לאמר בראשונ׳ מהכסף והזהב והנשים והבנים כוונתי היתה שלי תתן לא לי הם.
כי שלחתי וכו׳ לי תתן – רצה לומר: לבבי לא כן ידמה, כי מה ששלחתי אליך וכו׳, הכוונה ההיא אשר תתן אותם לי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וישובו ובארו את דברי בן הדד,
כה אמר בן הדד מה ששלחתי אליך הוא לאמר שכספך וזהבך לי תתן בפועל, ר״ל כי ע״ז שאתה והם עבדי לא הייתי צריך לשלוח שזה נודע אבל מה ששלחתי היה כדי שתתן.
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים לאחאב וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר, כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ שליחים כוונתי היתה1 לֵאמֹר לך כי כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן בפועל2, ולא רק שיהיו תחת ממשלתי שזה ברור מאליו3:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) כִּ֣י׀ אִם⁠־כָּעֵ֣ת מָחָ֗ר אֶשְׁלַ֤ח אֶת⁠־עֲבָדַי֙ אֵלֶ֔יךָ וְחִפְּשׂוּ֙ אֶת⁠־בֵּ֣יתְךָ֔ וְאֵ֖ת בָּתֵּ֣י עֲבָדֶ֑יךָ וְהָיָה֙ כׇּל⁠־מַחְמַ֣ד עֵינֶ֔יךָ יָשִׂ֥ימוּ בְיָדָ֖ם וְלָקָֽחוּ׃
for at this time tomorrow, I will send my servants to you and they shall search your house and the houses of your servants; and it shall be, that whatever is pleasant in your eyes, they shall put it in their hand, and take it away.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אֱלָהִין כְּעִדָנָא הָדֵין מְחַר אֶשְׁלַח יַת עַבְדַי לְוָתָךְ וְיִבְלְשׁוּן יַת בֵּיתָךְ וְיַת בָּתֵּי עַבְדָךְ וִיהֵי כָּל רִגְגָא בְּעֵינָךְ יְשַׁווּן בִּידֵיהוֹן וְיִסְבוּן.
כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו – והלא כל הראשונים דברי חמדה הם, אלא מהו מחמד עיניך? חמדה מתוך חמדה, זה ספר תורה, שנאמר בו: הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים י״ט:י״א). אמר אחאב בלבו: דבר גדול זה מבקש, אין זה שלי לבדי, של זקני ישראל היא. לפיכך: ויקרא לכל זקני הארץ (מלכים א כ׳:ז׳) (תנחומא שמות כ״ט, בבלי סנהדרין ק״ב:) אף על פי שהיו עובדין עבודה זרה, היו מכבדין את התורה.
Everything you cherish they will put in their hands and take. Were not the first [things] cherished things? What, then, is the meaning of "[everything] you cherish"? [This means] a treasure within a treasure, referring to the Torah Scroll, about which it is stated, "more desirable than gold, even more than quantities of fine gold.⁠"1 Achov said to himself, "He demands a great thing, but this is not mine alone; it belongs to the elders of Yisroel.⁠"2 Therefore, he "called all the elders of the land,⁠"3 for even though they worshiped idols, they honored the Torah.⁠4
1. Tehillim 19:11.
2. He therefore could not give away the Torah without consulting the elders.
3. Below v. 7.
4. See Maseches Sanhedrin 102b. Despite all his sins, Achov believed in the Torah and refused to give it up. He was ready to go to war if necessary, to defend it. God therefore rewarded him with a reign of 22 years corresponding to the 22 letters of the Alef Beis with which the Torah is written.
(ו-ז) כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו – והלא כל הראשונים דברי חמדה הם אלא מהו מחמד עיניך? חמדה מתוך חמדה וזהו ספר תורה שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים י״ט:י״א), אמר אחאב בלבו דבר גדול זה מבקש אין זו שלי לבדי אלא של זקני ישראל. מיד ויקרא מלך ישראל לכל זקני ישראל – ואעפ״י שהיו עובדין ע״ז מכבדין את התורה היו, זהו לפי מדרשו.
ופשוטו של דבר כמו שהוא אומר לזקני הארץ בתחילה שאל ממני דבר חמורא הם נשיי ובניי כספי וזהבי ולא מנעתים ממנו ועכשיו שואל דבר הקל לחפש בביתי ובבית עבדיי שדבר זה קל הוא כנגד נשיי ובניי, אין דבר זה כי אם תואנה הוא מבקש1 ליכנס לעיר ולהרוג את כל אשר בעיר.
1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ד:ד׳.
א. מן ההמשך נראה שכך צ״ל. במהדורת עפנשטיין: ״חמוד״.
כי אם כעת מחר – כתרגומו: אלהין כעידנא הדין מחר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ואמרתי זה לפי שכאשר לעת מחר אשלח אליך את עבדי לא ימתינו שתתן להם כל זה אבל הם יחפשו את ביתך ואת כל בית עבדיך, והיה כל מחמד עיניהם יקחו ויביאו אלי, הנה אם כן הוסיף בשליחות השני הזה דברים, ראשונה שפירש מאמר לי הם, שהכוונה בו לי תתן, ושנית שגם לא היה רוצה שהוא יתנחם כרצונו כי אם שיעבדיו יחפשו הבית ויקחו מה שירצו, ושלישית שלא די הזהב והכסף והנשים והבנים אבל גם כל דבר אחר שיהיה מחמד עיניו יקחו, וחז״ל אמרו בתנחומא (סוף פרש׳ שמות) והלא כל מה שתבע בראשונה תבע בשנייה? אלא מה הוא אומר כל מחמד עיניך? זו היא התורה הנחמדה מזהב ומפז רב. ואמרו (סנהדרין ק״ב ע״ב) מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? מפני שכבד את התורה שנכתבה בכ״ב אותיות:
וחפשו – ענין דרישה וביקור.
כי אם כעת מחר – רצה לומר: כי כשלא תתן בעצמך, ואם אהיה מוכרח לשלח עבדי אליך כעת הזאת למחרת, לחפש את אשר בביתך לקחת בעל כרחך, הנה דע לך שהמה יקחו כל מחמד עיניך, מלבד הכסף והזהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי אם לא תתן ברצונך היום ותמתין על יום מחר עד שאשלח לקחתם ביד חזקה תפסיד בשתים,
א. אם אשלח את עבדי וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך – תחת שעתה אני מבקש רק כספך לא כסף עבדיך,
ב. שלא יסתפקו בכסף וזהב לבד רק והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם עד שלא ישאר בידך שום דבר חמדה, וחז״ל אמרו שמ״ש כל מחמד עיניך הוא הס״ת, כי ממצות המלך שלא ירבה לו נשים ולא כסף וזהב, ושיכתוב לו משנה התורה ואחאב שמר לכתוב לו ס״ת שזה מטכסיסי מלוכה, וא״ל שיתן לו נשיו וכסף וזהב שהרבה שלא כדת, ואם ימאן יקח מידו גם הס״ת שאינו שומרה, ולקיחת הס״ת אות שיעבירהו ממלכותו.
ודע לך כִּי אִם לא תתן לי היום את מבוקשי1, כָּעֵת – באותה שעה מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ ולא יסתפקו במה שביקשתי היום2, וְחִפְּשׂוּ – ויבקרו ויחקרו3 אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ אותו ממך, וזאת בנוסף לכסף והזהב שביקשתי4, עד שלא יישאר בידך שום דבר חמדה5 וגם את ספר התורה שלך אקח6 וזהו סימן להעברת המלכות7. (אמר אחאב בלבו, דבר גדול זה מבקש8, אין זה שלי לבדי, של זקני ישראל היא9, לפיכך):
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. והלא כל הראשונים דברי חמדה הם, אלא מהו מחמד עיניך, חמדה מתוך חמדה, זה ספר תורה, רש״י, רד״ק, מלבי״ם.
7. מלבי״ם.
8. אף על פי שהיו עובדין עבודה זרה, היו מכבדין את התורה, רש״י.
9. רש״י בשם מדרש תנחומא שמות כט, סנהדרין קב ב, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ לְכׇל⁠־זִקְנֵ֣י הָאָ֔רֶץ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּעוּ⁠־נָ֣א וּרְא֔וּ כִּ֥י רָעָ֖ה זֶ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ כִּֽי⁠־שָׁלַ֨ח אֵלַ֜י לְנָשַׁ֤י וּלְבָנַי֙ וּלְכַסְפִּ֣י וְלִזְהָבִ֔י וְלֹ֥א מָנַ֖עְתִּי מִמֶּֽנּוּ׃
Then the king of Israel called all the elders of the land, and said, "Note, please, and see how this man seeks evil; for he sent to me for my wives, and for my children, and for my silver, and for my gold; and I did not deny him.⁠"
תרגום יונתןר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּקְרָא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְכָל סָבֵי אַרְעָא וַאֲמַר דְעוּ כְעַן וַחֲזוֹ אֲרֵי בִישְׁתָא דֵין בָּעֵי אֲרֵי שְׁלַח לִי לִנְשַׁי וְלִבְנַי וּלְכַסְפִּי וּלְדַהֲבִי וְלָא מְנָעִית מִנֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

רעה זה מבקש – ואיך אדור לו שאיני יודע מה הוא רוצה, או שלא היה סוכר תחילה שהיה רוצה אותו באמת, רק לכבוד בעלמא בקש כן, על כן נדר לו בראשונה ובשנייה, שאמר ״והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו״ (פס׳ ו׳) ועוד שאמר ״כעת מחר״ (פס׳ ו׳) חשב באמת רוצה אותם, ואינם דברים לבד כאשר חשבתי, על כן מיאן לו.
והנה מלך ישראל נתיעץ עם הזקנים ואמר להם דעו נא וראו כי רעה זה מבקש, ר״ל ראו במה ששואל זה שהוא מבקש על כל פנים להלחם בנו, אחרי שהוא מתעולל עלילות ברשע ומבקש דברים שאין אדם בעולם שיודה בהם.
כי רעה זה מבקש – אין דעתו על השלום כי אם במלחמה, כי שואל דברים שאי אפשר למלאותם.
ולא מנעתי ממני – רצה לומר: וכי לא אמנע ממנו בתמיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי רעה זה מבקש כי דרך המלחמה שבעת יצורו על עיר יקראו אליה לשלום ואם שלום תענה יקבלו עליהם מס ועבדות, ולא יהיו לשלל רק אם יעשו מלחמה, אבל אחר ששלח אלי לנשי וכו׳ ולא מנעתי ממנו שקבלתי להיות לעבד לו בנפשות ביתי ובמאודי למה יתגרה ברעה, והביא ראיה שמבקש אך רעה לא תועלת עצמו,
א. שא״כ למה שלח לנשי ולבני למה הם לו,
ב. אחר שלא מנעתי ממנו שיהיו תחת רשותו למה הוסיף, לי תתן.
זה מבקש – לעשות עמי.
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה בן הדד זֶה מְבַקֵּשׁ ואין דעתו לשלום כי אם למלחמה1, כִּי שָׁלַח אֵלַי בדרישה לקחת בעלות בפועל לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְזאת למרות שֶׁלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ – שהסכמתי להיכנע תחתיו להיות לו לעבד אני ונפשות ביתי2, ואחרי כל זאת האם לא הייתי צריך למנוע ממנו לקחתם?!⁠3 וכעת מוסיף הוא בדרישותיו ודורש גם את ספר התורה, האם עלי לתת לו את זאת?!⁠4:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. ראה הערה בפס׳ ו׳.
תרגום יונתןר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֛יו כׇּל⁠־הַזְּקֵנִ֖ים וְכׇל⁠־הָעָ֑ם אַל⁠־תִּשְׁמַ֖ע וְל֥וֹא תֹאבֶֽה׃
And all the elders and all the people said to him, "Do not listen and do not consent.⁠"
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ כָּל סָבַיָא וְכָל עַמָא לָא תִשְׁמַע וְלָא תֵיבֵי.
אל תשמע ולוא תאבה – גם בזה עֵד שמלת אַל ולא נרדפות.
והם השיבוהו לא תשמע ולא תאבה, ר״ל לא תשמ׳ לשליחו׳ השני הזה, וגם לא תאב׳ לשליחו׳ הראשון אשר הודית לדבריו.
ולא תאבה – ולא תרצה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויאמרו אל תשמע מ״ש לי תתן וגם על מה שקבלת שתהיה לו עבד לא תאבה בלב רק תחשוב מחשבות לפרוק עולו בעת היכולת.
אל תשמע – דרך עצה ע״כ כתוב אל, אל תשמע אליו.
ולוא תאבה – דרך צווי ע״כ כתוב לא, לא תאבה לתת.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע למה שהוא ביקש1, וְלוֹא – ולא תֹאבֶה תִּתְרַצֶּה2 בליבך להיות לו לעבד כמו שחשבת, אלא רק תחשוב איך לפרוק עולו מעליך כשתוכל3:
1. מלבי״ם.
2. כך משמע ממצודת ציון.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיֹּ֜אמֶר לְמַלְאֲכֵ֣י בֶן⁠־הֲדַ֗ד אִמְר֞וּ לַאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כֹּל֩ אֲשֶׁר⁠־שָׁלַ֨חְתָּ אֶל⁠־עַבְדְּךָ֤ בָרִֽאשֹׁנָה֙ אֶעֱשֶׂ֔ה וְהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹ֥א אוּכַ֖ל לַעֲשׂ֑וֹת וַיֵּֽלְכוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיְשִׁבֻ֖הוּ דָּבָֽר׃
Therefore he said to the messengers of Ben-hadad, "Tell my lord the king, 'All that you sent for to your servant at first I will do; but this thing I may not do.⁠" And the messengers departed and brought him back word.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְאִזְגַדֵי בַּר הֲדַד אֱמַרוּ לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא כָּל דִי שְׁלַחְתָּא לְעַבְדָךְ בְּקַדְמֵיתָא אַעְבֵּיד וּפִתְגָמָא הָדֵין לָא אִיכּוּל לְמֶעְבַּד וַאֲזָלוּ אִזְגַדַיָא וַאֲתִיבוֹהִי פִתְגָמָא.
לא אוכל לעשות – שתחפש בתינו, ותקח כל המחמד והנשים והבנים הטובים, אלא מה ששלחת בראשונה שיהיו לך ותחת ממשלתך, הדבר ההוא אעשה ואשמע לך בדבר ההוא.
כל אשר שלחת – ראה הפלגת הערה לשתוף השמות, ובכאן בפרט על מלת לי שהוא ממאמר לו הידוע ענינו בהגיון. והנה אמרו לך סובל כי אני עבד לך, אבל ישאר הכל בידי וברשותי, לכן חלק בן הדד שתוף השם והוסיף לי תתן.
והנה אחאב לקח מצוע בדבר, והוא שהודה לו במה שהודה בראשונה ובשליחות השני לא הודה לו.
כל אשר וכו׳ בראשונה – רצה לומר: דבר המובן בשאלה הראשונה, שנהיה תחת ממשלתך.
והדבר הזה – מה שאתה שואל עתה, לתת לך הכל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אשר שלחת בראשונה לי הם אעשה, והדבר הזה שהוא לי תתן לא אוכל לעשות.
בראשונה – שיקרא על שמך כל ממוני מאחר שאשעבד עצמי לך אעשה, רק נתון לא אתן לך את שלי.
וַיֹּאמֶר אחאב לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ בן הדד כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה שנהיה תחת ממשלתך1 אֶעֱשֶׂה, וְאולם הַדָּבָר הַזֶּה שאתה מבקש עתה לתת לך הכל2 לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת3, וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים אל בן הדד וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר את דברי אחאב:
1. מצודת דוד, מלבי״ם.
2. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. ובמדרש, א״ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ״ב שנה? מפני שכבד את התורה שנתנה בכ״ב אותיות שנאמר ״והדבר הזה לא אוכל לעשות״, ילקוט שמעוני, סנהדרין קב, ב.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ בֶּן⁠־הֲדַ֔ד וַיֹּ֕אמֶר כֹּה⁠־יַעֲשׂ֥וּן לִ֛י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑פוּ אִם⁠־יִשְׂפֹּק֙ עֲפַ֣ר שֹׁמְר֔וֹן לִשְׁעָלִ֕ים לְכׇל⁠־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽי׃
And Ben-hadad sent to him, and said, "The gods shall do so to me, and more also, if the dust of Samaria shall suffice for the handfuls of all the people that follow me.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח לֵיהּ בַּר הֲדַד וַאֲמַר כְּדֵין יַעְבְּדוּן לִי דַחֲלָתָא וּכְדֵין יוֹסִפוּן אִם יִסְפּוֹק עַפְרָא דְשׁוֹמְרוֹן לְמֵיסַב בִּשְׁעוֹלֵי פַרְסַת רִגְלֵי עַמָא דְעִמִי.
אם ישפוק עפר שומרון לשעלים וגו׳ – למיסב בשעולי פרסת רגלי עמא דעמי, עפר שנדבק בפרסת רגלים.
לשעלים – לשון: מדרך כף רגל (דברים ב׳:ה׳). וכן: במשעול הכרמים (במדבר כ״ב:כ״ד), וכן: מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב) – שדרך בים סוף, שנאמר: דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו).
אם ישפוק – אם יש די.
If the dust of Shomron will be sufficient for the soles of the feet, etc. [Targum Yonatan rendered,] "to take with the footsteps of all the people who are with me,⁠" the earth that sticks to the sole of the feet.⁠1
For the soles of the feet. An expression of, "treading with the sole of the foot,⁠" and similarly, "in a narrow path [משעול] of the vineyards,⁠"2 and similarly, "who measured the water with his step [בשעלו],⁠"3 for He trod in the Red Sea, as it is stated, "You tramped them in the sea with Your horses.⁠"4
Will be sufficient. If there is enough.
1. Alternatively, שעלים means fistfuls, and Ben-Hadad said, that if each of his soldiers was to take a fistful of the dirt of Shomron, there would not be enough dirt for them, for his army was so large (Radak).
2. Bemidbar 22:24.
3. Yeshayahu 40:12.
4. Chavakuk 3:15.
אם יספוק עפר שומרון לשעלים – למיסב בשיעולי פרסת ריגלי עמא דעימי, עפר שנדבק לרגלי השעלים.
לשעלים – לשון מדרך כף רגל1 וכן במשעול הכרמים (במדבר כ״ב:כ״ד) וכן מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב) שדרך בים סוף שנאמר דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו).
אם יספוק – אם יש דיי.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים ב׳:ה׳.
כה יעשון – לשון שבועה.
אם ישפוק עפר שמרון לשעלים – כל כך העם רב אשר אתי כי כל עפר שמרון ידבק בפרסות רגליהם ולא יספיק. ועל הדרך הזה תרגום יונתן: אם יספוק עפרא דשמרון למיסב בשעולי פרסת רגלי עמא דעמי.
ויש לפרש: לשעלים – ענין: מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב), שהוא האגרוף. ופירושו: אם כל אחד מן העם אשר אתי יקח מלא אגרופו מן העפר אשר בשמרון, לא יספיק.
לשעלים – קבוץ מן ״מי מדד בשעלו מים״ (ישעיהו מ׳:י״ב) והוא פסת הרגל, ומזה נקרא הדרך הקצר משעול הכרמים, כלומר שאיננה רחבה, כי אם מררם רגלי שני האדם, האחד הולך ואחד בא. ותרגום ״למיסב בשעולי פרסות רגלי עמא דעימי״. ורבי דוד קמחי פי׳ עניינו אגרוף.
לשעלים – כטעם מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב).
וטעם אשר ברגלי – כמו וכל העם אשר ברגליך (שמות י״א:ח׳), והמובן לאנשים ההולכים עמו, אם ימלא חפנו כל אחד מהם מן העפר.
אם יספוק עפר שמרון לשעלים – רוצה לומר: שלא יספיק עפר שמרון לכל העם אשר ברגליו אם יקח כל אחד מהם ממנו מלא שעלו והוא מלא אגרופו.
ובן הדד באף ובחמה ובקצף גדול שלח להשיבו דבר כה יעשון לי אלהים וכה יוסיפו אם יספוק עפר שמרון לשעלים וגומר, ר״ל כה יעשון לי אלהים כמו ששאלתי ממך, ועוד יוסיפו להרע אותי יותר מאשר שאלתי ממך אם יספוק עפר שמרון, כלומר אם העפר אשר בשמרון יספיק לכל העם אשר ברגלי אם יקח כל אחד ממנו מלא שעלו, והוא מלא אגרופו.
ישפק – חסר וא״ו וכתוב בשין שמאלית ע״פ המסורת.
ישפוק – כמו יספוק בסמ״ך, והוא מלשון ספוק ודי.
לשעלים – הוא ענין אגרוף, וכן: מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב).
אשר ברגלי – ההולכים עמי ואחרי, וכן: ויעל ברגליו (שופטים ד׳:י׳).
כה יעשון וכו׳ – הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר, ורבים כמוהו במקרא.
אם ישפוק – אם העפר אשר בשומרון יהיה די לכל העם אשר אתי, אם יקח כל אחד ממנו מלא אגרופו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ישפק – יהיה די כמו במלאת שפקו (איוב כ׳:כ״ב), ויספק את כפיו (בלק) לשון הכאה, אולי מהברת המלה הדומה להשמעת קול בהכאת הידים זו לזו, וכן תחת רשעים ספקם (איוב ל״ד:כ״ו) הפילם ברעש, ולשון ספק בלשון חכמים (מתנגד לודאי) או בא מלשון נכריה, או מהמבוכה הנולדת באיש בשמעו פתאם קול רעש ולא ידע מה.
לשעלים – נחלקו בו המפרשים, יש מי שסוברו לשון רגלים ומזה משעול הכרמים (בלק) דרך סלולה ע״י הרגלים, ויש שסוברו לשון חפנים (מי מדד בשעלו מים, ישעיה מ׳:י״ב, שד״ל, ותמהני שהביא לשון רד״ק באגרופו ולא הגיה בחפניו שאגרוף הוא להכות ולא למדוד), ונראה לי שיש לתיבת שעל שתי ההוראות כף יד וכף רגל, בשעלי שעורים (יחזקאל י״ג:י״ט) בודאי כף היד והחפנים, והשאר יכולים להיות לשון יד ורגל, ומי מדד בשעלו, ברגלו כמה אורך ורוחב ועומק המים, והשמים שהם כסא ה׳ תכנם בזרת שהיא היד מתוחה מן הבהן עד האצבע הקטנה (זרת או זֶעֶרֶת), והמים שעל הארץ שהיא הדום רגליו מדדם ברגלו, וכאן אני בוחר בהוראת כף רגל, אביא עמי עם לרוב שבדָרְכָם על עפר שומרון אחר שהרסו בתיה וחמותיה מעט העפר שישאר על כף רגל איש ואיש לא יספק לעַפֵר רגלי כל חילי.
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו (לאחאב) בֶּן הֲדַד שליחים וַיֹּאמֶר – לאמור לו, העם אשר איתי הוא כל כך הרבה1 שאני נשבע שֶׁכֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ2 אִם יִשְׂפֹּק – יספיק3 כל עֲפַר שיש בעיר שלך שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים – לאגרופיהם4 לְכָל – של כל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי – שהולכים עימי5:
1. רד״ק.
2. לשון שבועה (ולא פירט מה יעשה לו אלוהים), מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת ציון.
4. מצודת דוד. ותרגום יונתן ורש״י פירשו שידבק העפר בפרסות רגליהם של אנשי בן הדד ולא יספיק.
5. מצודת ציון. רצה לומר אם כל אחד מהעם אשר איתי יקח מלוא אגרופו מן העפר שבשמרון, לא יהיה מספיק עפר, רד״ק, רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֣אמֶר דַּבְּר֔וּ אַל⁠־יִתְהַלֵּ֥ל חֹגֵ֖ר כִּמְפַתֵּֽחַ׃
And the king of Israel answered and said, "Tell him, 'Let not he that girds on his armor boast as he that takes it off.'"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתֵיב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר אֱמַרוּ לֵיהּ לָא יִשְׁתַּבַּח דְמִזְדְרֵז וְנָחִית בִּקְרָבָא כִּגְבַר דְנָצַח וְסָלִיק מִנָהּ.
אל יתהלל חוגר כמפתח – אמר ליה אני מלך בן מלך וזה נוטל מלכות עכשיו ומתגאה.
דברו אל יתהלל חוגר כמפתח – אמרו ליה: לא ישתבח דמיזדרז ונחית בקרבא, כגבר דנצח וסליק מינה. אל יתהלל החוגר חרבו לרדת למלחמה, שאינו יודע אם ינצח אם לאו, כמפתח חגורת חרבו, שעלה כבר מן המלחמה ונצח. כך אין לאדוניכם להתהלל בדבר העתיד.
"Tell him, 'He who puts on the sword shall not brag like the one who takes it off.'" "Say to him, 'One should not boast, he who arms himself and goes down to war like a man who has been victorious and is coming up from it.'" One should not boast he who puts on his sword to wage to war, for he does not know whether or not he will be victorious.
Like the one who takes it off. His sword binding, [after] he has come up from the war victorious. Similarly, your master should not boast about a future event.
אל יתהלל חוגר כמפתח – תרגום אימרו ליה לא ישתבח דמזדריז ונחית בקרבא כגברא דנצח וסליק מיניה, אל יתהלל החוגר את חרבו לרדת למלחמה שאינו יודע אם ינצח אם לאו כמפתח שעלה כבר מן המלחמה ונצח, כך אין אדוניכם יכול להתהלל בדבר העתיד.
ויאמר דברו – אמרו לו זה המשל, וכתרגום יונתן: אמרו ליה.
אל יתהלל חוגר כמפתח – חוגר החרב להכנס למלחמה אין לו להתהלל כי אינו יודע מה יקרהו במלחמה כמפתח החרב שכבר יצא ונצח המלחמה הוא יוכל להתהלל.
אל יתהלל חוגר – כלי מלחמתו.
כמפתח – כליו, כמי שמתיר אותם, שכבר שם מהמלחמה, כי המפתח יודע כי נוצל והחוגר לא ידע מה יהיה, ומלת ״כמפתח״ לשון התרה, כמו ״פתחת שקי״ (תהילים ל׳:י״ב). וכן אמר התרגום ״לא ישתכח דמזדרז ונחת בקרבא כגבר דנצח וסליק מיניה״.
ויאמר דברו וגו׳ – זה אמר אחאב למלאכי בן הדד כלומר דברו כרצונכם הרבה, אבל אין ראוי שיתהלל חגר חרבו לצאת למלחמה כמו המפתח בשובו אחר שנצח.
ויאמר דברו אל יתהלל חוגר כמפתח – רוצה לומר: שכבר אמר למלאכי בן הדד שיאמרו לאדניהם שאין ראוי שיתהלל בנצוח המלחמה מי שהוא חוגר החרב ללכת למלחמה ואע״פ שיש לו חיל רב כמו שראוי להתהלל מי שהוא מפתח החרב אחר שובו ממלחמה ונצח אויביו כי לא ידע החוגר מה יקרה לו כי לפעמים ינצח החיל המעט החיל הרב.
ומלך ישראל השיב לשלוחים דברו אל יתהלל חוגר כמפתח, ר״ל דברו לבן הדד שאין ראוי שיתהלל בנצוח המלחמה מי שהוא חוגר החרב ללכת להלחם כמו שהוא ראוי להתהלל מי שהוא מפתח החרב אחרי שובו מהמלחמה ונצח אויבו, כי לא ידע החוגר מה ילד יום ומה שיקרה לו במלחמה, וכמה מהפעמים ראינו שינצחו אנשים מועטים לחיל גדול, ולכן לא יתהלל הוא במה שהוא בספק.
יתהלל – יתפאר.
כמפתח – ענין התרה.
דברו – אמרו אל בן הדד.
אל יתהלל וכו׳ – רצה לומר: החוגר חרבו לרדת למלחמה, אין לו להתהלל כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו, בשובו מן המלחמה בנצחון, וכאומר עדיין אין לו להתהלל, כי מי יודע מי ינצח במלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אל יתהלל ר״ל מי שהוא חוגר כמפתח אל יתהלל, ופי׳ שהחוגר למלחמה וחושב על כל צדדי האפשר שיש אפשרות ג״כ שינוצח הוא נלחם בעצה וגבורה, אבל מי שבעת החגירה נדמה לו בדעתו שכבר פתח חגורתו וכבר נצח זה לא ינצח לרוב, אם מאשר לא יכין עצה וגבורה למלחמה כראוי, אם מפני שעי״ז גם הנלחם אתו ישליך נפשו מנגד, ור״ל אחר שעדן לא נצחת היה לך להשלים עמי במה שקבלתי להיות לך עבד, כי עדן יש ספק אם תנצח.
וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ – תגידו לבן הדד1 את המשל הזה2: אַל יִתְהַלֵּל – יתפאר3 חֹגֵר – החוגר חרבו לרדת למלחמה4 שאינו יודע אם ינצח אם לאו5 כִּמְפַתֵּחַ – כמו מי שפותח ומתיר6 חגורת חרבו בשובו מן המלחמה בניצחון7, והנמשל הוא שאין לאדוניכם להתהלל בדבר העתיד8 אע״פ שיש לו חיל רב, שכן לפעמים ינצח החיל המעט את החיל הרב9, ומי שבעת היציאה למלחמה נדמה לו בדעתו שכבר ניצח, לרוב אינו מנצח משום שהוא לא מכין עצמו טוב למלחמה, והיה לך (בן הדד) להשלים עמי במה שקבלתי להיות לך עבד10:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. רש״י, רד״ק.
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. רש״י.
9. רלב״ג.
10. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְה֥וּא שֹׁתֶ֛ה ה֥וּא וְהַמְּלָכִ֖ים בַּסֻּכּ֑וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֶל⁠־עֲבָדָיו֙ שִׂ֔ימוּ וַיָּשִׂ֖ימוּ עַל⁠־הָעִֽיר׃
And it came to pass, when he heard this message, and he was drinking, he and the kings, in the booths, that he said to his servants, "Set for battle.⁠" And they set themselves for battle against the city.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שְׁמַע יַת פִּתְגָמָא הָדֵין וְהוּא שָׁתֵי הוּא וּמַלְכַיָא בִּמְטָלַיָא וַאֲמַר לְעַבְדוֹהִי אִזְדְרָזוּ וּכְמַנוּ עַל קַרְתָּא.
שימו – כלי המצור על העיר.
Prepare. The implements of siege against the city.
שימו – שימו כלי מצור על העיר.
ויאמר וגו׳ שימו – פירוש: שימו כלי מלחמה להלחם על העיר.
וישימו על העיר – הכינו כלי מלחמה להלחם על העיר, וטרם ששמו הם על העיר יצאו נערי שרי המדינות (מלכים א כ׳:י״ז) בדבר הנביא, כי בסכות היו שותין עדיין כשיצאו נערי שרי המדינות בדבר הנביא, וא״כ: וישימו על העיר – אינו אומר שעשו כן, אלא שהכינו כלי המלחמה להלחם אל העיר.
ויונתן תרגם: שימו – איזדרזו, ותרגם: וישימו על העיר – וכמנו על קרתא. א״כ, לדבריו פירוש: וישימו על העיר – שמו מארב על העיר, ושאר החיל היו עדיין בסכות כשיצאו נערי שרי המדינות (מלכים א כ׳:י״ז).
שימו החיל והמלחמה על העיר – וכן אשר שם לו בדרך.
ויאמר אל עבדיו שימו – רוצה לומר: החיל והמלחמה על העיר.
ובן הדד התפעל מאד מדברי אחאב, וגם היה שכור ועם חום היין התגבר כארי וצוה שישימו על העיר, כלומר שישימו חרבם על יריכם להלחם בעיר שמרון, או שישימו מצור ומצוק על העיר, כי בטח ברוב חילו וכי כביר מצא׳ ידו:
בסכות – מפני החמה עשו להם סוכות.
שימו – הזמינו מלחמה על העיר.
ויאמר אל עבדיו באשר בטח שדבר נקל הוא לכבוש את העיר לא יצא בעצמו הוא והמלכים רק מסר זה לעבדיו שישימו ויכינו עניני לכידת העיר.
בסכות – כ״כ היה בטוח שתפול מיד העיר בידו שלא הביא עמו אפילו אהלים וישב לו תחת סוכת ענפים.
שימו – הסוללות להרוס חומת העיר.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בן הדד אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שענה לו אחאב, וְהוּא היה שֹׁתֶה הוּא וְגם הַמְּלָכִים אשר היו איתו בַּסֻּכּוֹת שעשו להם מפני השמש1, ומכיון שהיה בטוח כי בקלות יכבוש את העיר לכן הוא לא יצא בעצמו עם המלכים, אלא רק פיקד על עבדיו2, וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו שִׂימוּ כלי מלחמה ומצור3 להילחם על העיר4, וַיָּשִׂימוּ – והכינו את כלי המלחמה להילחם5 ולצור6 עַל הָעִיר:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. רש״י.
4. רד״ק.
5. רד״ק.
6. רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְהִנֵּ֣ה׀ נָבִ֣יא אֶחָ֗ד נִגַּשׁ֮ אֶל⁠־אַחְאָ֣ב מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הֲֽרָאִ֔יתָ אֵ֛ת כׇּל⁠־הֶהָמ֥וֹן הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה הִנְנִ֨י נֹתְנ֤וֹ בְיָֽדְךָ֙ הַיּ֔וֹם וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And, behold, a prophet came near to Ahab king of Israel, and said, "Thus says Hashem, 'Have you seen all this great multitude? Behold, I will deliver it into your hand this day; and you shall know that I am Hashem.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְהָא נְבִיָא חָד קְרֵיב לְוַת אַחְאָב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הַחֲזֵיתָא יַת כָּל הֲמוֹנָא סַגִיאָה הָדֵין הָא אֲנָא מְסַר לֵיהּ בִּידָךְ יוֹמָא דֵין וְתִידַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
והנה נביא אחד – זה מיכה שנאמר כה אמר י״י הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נותנו בידך אמר אחאב באיזה זכות אמר הקב״ה הנני נותן לו מצוה קטנה שתעמוד לו שנאמר ויאמר מי יאסור המלחמה ויאמר אתה, למה לא אסרו עבדיו מרכבתו אלא הוא בעצמו אסר כדי להרבות לו שכר והיו יוצאים והורגים מאה אלף רגלי.
נביא אחד – הוא מיכיהו בן ימלה (סדר עולם רבה כ׳).
A certain prophet. That was Michoyhu the son of Yimloh.⁠1
1. See below 22:8.
והנה נביא אחד – הוא מיכהו בן ימלא.
והנה נביא אחד – אמרו כי הוא מיכיהו בן ימלה.
ובהיות אחאב במצוקה ההיא בא אליו הנביא, ואמרו חז״ל (סדר עולם רבה כ׳) שזה היה מיכיהו בן ימלא, והודיעו בשם ה׳ שיתן את כן ההמון הרב ההו׳ בידו.
ההמון – ענין רבוי.
נביא אחד – אמרו רבותינו ז״ל (סדר עולם, ראה סנהדרין פט ב וברש״י שם ד״ה חבריה דמיכה) שהוא מיכיהו בן ימלה.
הראית – רצה לומר: האם אתה נותן לב לגודל רבוי העם, ועם כל זאת הנני נותנו בידך.
הראית את כל ההמון הגדול הזה שא״א שתנצחהו בדרך הטבע,
הנני נותנו בידך בדרך נס וזה יהיה היום – ובזה וידעת כי אני ה׳ – ור״ל שכל עוד יצוייר שיוכלו לנצוח בכחם לא יעשה ה׳ בדרך נס כי הלוחם סומך על כחו ואינו מצפה לישועת ה׳, עז״א לו הראית את כל ההמון וכו׳, ואחר שא״א שתנצח בדרך הטבע יעשה ה׳ נס.
וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה1 נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אליו, כֹּה אָמַר יְהוָה הְרָאִיתָ ושמת ליבך שיש נגדך2 אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הרב3 הַזֶּה שאי אפשר שתנצחו בדרך הטבע4? ובכל זאת5 הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ עוד6 הַיּוֹם בדרך נס7, וְכך יָדַעְתָּ – תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה:
1. רש״י, רד״ק, ומצודת דוד בשם סדר עולם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ בְּמִ֔י וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּנַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וַיֹּ֛אמֶר מִי⁠־יֶאְסֹ֥ר הַמִּלְחָמָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽתָּה׃
And Ahab said, "By whom?⁠" And he said, "Thus says Hashem, 'By the young men of the officers of the provinces.⁠" Then he said, "Who shall begin the battle?⁠" And he answered, "You.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר אַחְאָב בְּמַן וַאֲמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ בְּעוּלֵמֵי רַבְרְבֵי מְדִינָתָא וַאֲמַר מַן יְטַקִיס קְרָבָא וַאֲמַר אָתְּ.
בנערי שרי המדינות – הם בני התערובות, שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים בניהם תחת ידו ערבים שלא ימרדו בו.
מי יאסור המלחמה – יערוך לצוות אותה.
אתה – צא אתה תחלה וכה תמתינוא ועתה תריעו.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 127, אוקספורד 142. בכ״י אוקספורד 34, פריס 163: ״תמיתנו״. בכ״י ס״פ I.11: ״תמיתינו״.
By the youths of the officers of the provinces. They are the hostages, for all the governors of the other nations would give their children into his custody [as a guarantee] that they will not rebel against him.⁠1
Who will lead the battle? Who will array [the battle], to command it.⁠2
You. You go forth first and so you shall kill him. (And now you shall shout).⁠a
1. Also, this may have served as a demonstration of loyalty to the king. Alternatively, they were the children of Achov's high ranking officers who were raised in the royal court (Radak).
2. Being an idolater, Achov felt that he was unworthy to have a miracle performed through him and therefore he looked for another leader (Radak).
a. Omitted in some texts.
בנערי שרי המדינות – הם בני התערובות השרים של שאר האומות נותנים בניהם תחת ידו ערבים שלא ימרדו בו.
מי יאסר המלחמה – יערך לצאת, אתה, צא תחילה.
בנערי שרי המדינות – והנערים האלה היו גדלים אצלו, כי כן מנהג המלכים שיגדלו בחצריהן בני השרים הגדולים.
וי״א: כי הם בני התערובות, שלוקח המלך בני השרים עמו להיות לו ערבון שלא ימרדו בו השרים.
ומה שאמר: בנערי שרי המדינות – ר״ל לא תצטרך להביא חיל ופרשים מחוץ, אלא באותם שעמך, נערי שרי המדינות והחיל אשר אתך בעיר. ואפשר שנאספו אל שמרון חיל מן הערים האחרות, או היו משמרון השבעת אלפים, ואפשר שאותם שבעת אלפים היו אותם אשר לא כרעו לבעל.
מי יאסור המלחמה – כענין: ויאסור את רכבו (שמות י״ד:ו׳) שהוא ענין טיקוס הרכב, כי ראש המלחמה יקרא: אוסר, לפי שהוא מתחיל והעם אחריו.
ולמה שאל אחאב: מי יאסר? ומי יאסור אלא הוא, שהיה מלך! אלא לפי שהיה עובד עבודה זרה והקב״ה עושה עם ישראל נס, חשב אחאב שלא יעשה הקב״ה הנס אם יהיה שם הוא לפי שהוא עובד עבודה זרה, לפיכך שאל: מי יאסור המלחמה, ויאמר אתה.
בנערי שרי המדינות – שְטַיִי שנתנו שרי המדינות בניהם לערבון, שלא ימרדו בו.
מי יאסור – פי׳ מי יתחיל לעורר המלחמה.
ויאמר אתה – ואנשיך תעוררו לא שהוא יקדם לפני חילו, כי לפנים מוכיח שהוא יצא באחרונה.
בנערי שרי המדינות – ידמה שבני שרי המדינות היו גדלים עם המלך בשמרון והיו אצלו לערבון שלא ימרדו בו שריו.
ושיהיה ביד נערי שרי המדינות, והמפרשים אמרו שהיו אלה בני השרים שהיו ביד המלך ערבים בעד אבותם שלא ימרדו במלך, ואין כן דעתי, כי לא אמר בבני שרי המדינות, אבל היה המנהג בשרים אז כמו שהוא עוד היום שילכו לפניהם נערים לשרתם ולרוץ לפניהם רגלים, ולהיותם הפחותים שבעם והשפלים שבהם ומספר מעט, כמו שאמר מאתים שנים ושלשים, רצה האל יתברך שתהיה התשועה בידיהם, כדי שידעו שאין מעצור ביד השם להושיע ברב או במעט, ושלא יתפאר ישראל בגבורתו. וזכר שראש המלחמה שנקרא אוסר (מלשון (שמות י״ד ו׳) ויאסור את רכבו) יהיה אחאב עצמו:
במי – מי הם אשר יצאו בראש למלחמה, לשימסרו בידם.
בנערי שרי המדינות – משרתי שרי המדינות שבארץ ישראל והמה מתי מספר, ואינם מלומדי מלחמה, וזהו בכדי שיהיה הנס עוד יותר גדול להפליא.
מי יאסור המלחמה – ראש המלחמה נקרא אוסר, על כי מעמיד הוא את אנשי המלחמה, וקושר אותם באזהרות בעניני המלחמה, וכן: ויאסור אביה את המלחמה (דברי הימים ב י״ג:ג׳).
ויאמר, במי מי ילך בראש למלחמה,
בנערי שרי המדינות פי׳ רי״א שהם משרתי השרים שהיו פחותים ומועטים,
מי יאסר את הצבא לפקדם ולהנהיגם.
בנערי שרי המדינות – א״כ שרי המדינות באו לעזרתו שומרונה והביאו עמם עבדיהם והם היו קל״ב.
יאסר – יקדים להלחם, אמתין עד שיבא הוא עלי או אלך אני עליו שעד שהאחד לא התחיל להלחם יכולים להשלים זה עם זה, וכאשר נשפך דם רוצים לנקמו ואין משלימים עוד, נמצא המקדים להלחם הוא האוסר וקושר המלחמה בין שני הצבאות.
וַיֹּאמֶר אַחְאָב לַנָּבִיא בְּמִי אבחר שיצאו בראש למלחמה1, ובידו יִמָּסְרוּ בן הדד וצבאותיו?⁠2 וַיֹּאמֶר לו הנביא כֹּה אָמַר יְהוָה, לא תצטרך להביא חיילים מבחוץ אלא3 בְּחַר בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת שבארץ ישראל, הם בני התערובות, (שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים את הבנים שלהם בשומרון וגדלים4 תחת ידו של אחאב והיו משמשים כערובה שלא ימרדו בו5) והם פחותים ומועטים6 ואינם מלומדי מלחמה, וכך הנס יהיה גדול יותר7, וַיֹּאמֶר אחאב לַנָּבִיא מִי יֶאְסֹר8 – יפקד וינהיג9 את הַמִּלְחָמָה? וַיֹּאמֶר לו הנביא אָתָּה:
1. מצודת דוד, מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. רלב״ג.
5. רש״י.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. כיוון שאחאב היה עובד ע״ז חשב כי לא הוא זה שינהיג את המלחמה שסבר שהקב״ה לא יעשה את הנס עימו, רד״ק.
9. רש״י, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיִּפְקֹ֗ד אֶֽת⁠־נַעֲרֵי֙ שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֔וֹת וַיִּהְי֕וּ מָאתַ֖יִם שְׁנַ֣יִם וּשְׁלֹשִׁ֑ים וְאַחֲרֵיהֶ֗ם פָּקַ֧ד אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעָ֛ם כׇּל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃
Then he counted the young men of the officers of the provinces, and they were two hundred and thirty-two; and after them he counted all the people, all the Children of Israel, seven thousand.
תרגום יונתןרש״ירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְנָא יַת עוּלֵימֵי רַבְרְבֵי מְדִינָתָא וַהֲווֹ מָאתָן וּתְלָתִין וּתְרֵין וּבַתְרֵיהוֹן מְנָא יַת כָּל עַמָא כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁבְעָא אַלְפִין.
שבעת אלפים – אומר אני: הם שאמר עליהם: כל הברכים אשר לא כרעו לבעל שבעת אלפים (מלכים א י״ט:י״ח).
Seven thousand. I say that they are the ones about whom it is stated, "All those whose knees did not bend to the Baal,⁠" were seven thousand.⁠1
1. Above 19:18.
פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים – רוצה לומר: שכבר פקד כל ישראל שהיו בשמרון וכבר היו שבעת אלפי׳ ואלה לבדם יצאו להלחם עם חיל מלך ארם.
והנה אחאב עם כל רשעתו האמין בדברי הנביא, עם היות שהוסיף על דבריו כשפקד אחרי הנערים שבעת אלפים מישראל, ואולי היו הם אשר זכר שלא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו, כי ראה אחאב שלא יעשה השם יתברך נס כזה כי אם על ידי עבדיו, ולכן היה שואל כמספק מי יאסור המלחמה? כי חשב אולי לרשעתו לא יחפוץ השם שהוא יאסור המלחמה, ומחשבות השם עמקו כי לפי שהיה גזרתו שבני ארם יעשו בישראל מכת חרב והרג ואבדן באיבה גדולה ושנאה מופלגת, סבב שתהיה ביניהם מלחמה, ושינצחו ישראל ויכו בארם מכה רבה פעם אחר פעם, ושיהיה אחאב אוסר המלחמות באופן שיתילד בין ישראל וארם שנאה עצומה ויבקשו בני ארם להנקם מישראל, ושמלך ארם יצוה לאנשים לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו כמו שיזכור אחר זה. הנה אם כן סבב השם יתברך המלחמות האלה לסבות. אחת לאחת בין ארם ובין ישראל איבה רבה ושנאה מופלגת על מה שעשו ישראל בהם במלחמות האלה, באופן שינקמו אחרי כן מהם בכח גדול וביד חזקה ושנית כדי שישראל יראו בעיניהם כי ברצות ה׳ המעט שבהם יגבר על רבוי האויבים ונפלו לפניהם לחרב, כמו שקרה בשתי המלחמות האלה, וכאשר דברו להשמיד להרוג ולאבד אין מי יאמר לו מה תעשה, ולכן בחר שיבא הנביא ויודיע את התשועות האלה קודם היותם כדי שידעו שמיי׳ היתה זאת, והיה אחאב אוסר המלחמה כדי שזה עצמו יהיה לו אחרי כן לפוקה ולמכשול בלב מלך ארם, והותרה עם זה השאלה הראשונה:
ואחריהם – רצה לומר: ללכת אחריהם, כי נערי שרי המדינות הלכו בראש כדבר ה׳.
כל בני ישראל – רצה לומר: לא היה עוד ביניהם אנשי מלחמה, או שהמה היו הכשרים בכל בני ישראל, וכמו שנאמר למעלה: והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכו׳ (מלכים א י״ט:י״ח).
כל העם – כל עם המלחמה החונכים עצמם לעורר חנית וחרב.
וַיִּפְקֹד – וְסָפַר אחאב אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ – והיה מספרם מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים1, וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד – ספר אֶת כָּל הָעָם הראויים ללכת אחרי נערי שרי המדינות למלחמה2, ומצא בכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שבשומרון3 שלא כרעו לבעל4 שִׁבְעַת אֲלָפִים:
1. ובמדרש, והשאר היכן הם? ר׳ לוי אמר כלו ברעב בימי אליהו, ורבנן אמרי בן הדד בא ולקחן, אסתר רבה פרשה א׳ ס״ה.
2. מצודת דוד.
3. רלב״ג.
4. רש״י.
תרגום יונתןרש״ירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיֵּצְא֖וּ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם וּבֶן⁠־הֲדַד֩ שֹׁתֶ֨ה שִׁכּ֜וֹר בַּסֻּכּ֗וֹת ה֧וּא וְהַמְּלָכִ֛ים שְׁלֹשִֽׁים⁠־וּשְׁנַ֥יִם מֶ֖לֶךְ עֹזֵ֥ר אֹתֽוֹ׃
And they went out at noon. And Ben-hadad was drinking himself drunk in the booths, he and the kings, the thirty-two kings that helped him.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּנְפָקוּ בְּטִיהֲרָא וּבַר הֲדַד שָׁתֵי רָוֵי בִּמְטָלַיָא הוּא וּמַלְכַיָא תְּלָתִין וּתְרֵין מַלְכַיָא מְסַעְדִין לֵיהּ.
בסכות – שעשו להם מפני החמה.
In the shelters. That they had made for themselves [as protection] from the sun.
שותה שכור – שותה ומשתכר, כאדם בוטח שלא היה חושש לחיל שומרון.
עזר אותו – שהיו עוזרים אותו.
(טז-יח) וספר הכתוב שהיתה המלחמה בעת הצהרים ושהיה בן הדד והמלכים אשר אתו שכורים בסכות, ושהגידו לו שיצאו הנערים משמרון, ושבזה אותם בלבו וצוה לעבדיו אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום, ופירשו המפרשים שהענין אחד, רוצה לומר בין שיצאו לשלום בין שיצאו למלחמה תפשו אותם חיים ואל תהרגו אותם ונדע מהם ענין אחאב ומה הוא עושה בעיר, ואולי שלהיותו שותה שכור בסכות כפל דבריו ואמר חיים תפשום תפשום חיים. ויותר נכון לפרש שחיים הוא שם משותף, יאמר על החיים שהוא שם דבר, כמו (משלי ד׳ כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם, (תהלים כ״א ה׳) חיים שאל ממך, ופעמים יהיה שם התואר (דברים ד׳ ד׳) חיים כלכם היום, ולפי דרך השתופים האלה נוכל לפרש מאמר בן הדד, שאם לשלום יצאו יתפשו אותם חיים ולא יהרגום, ויהיה בכאן חיים שם התאר, ואם למלחמה יצאו חיים תפשום, רוצה לומר שיתפשו חייהם, שיהיה זה בשיהרגו אותם, ויהיה חיים בכאן שם דבר, והותרה בזה השאלה השנית:
שתה שכור – שתה עד שנשתכר מרוב היין.
עוזר אותו – שהיה כל אחד עוזר לו.
ויצאו בצהרים – הגם שהיה זה בצהרים וראה אותם לא יצא הוא והמלכים בעצמם למלחמה, כי הוא היה שותה שכור והמלכים היו רק עוזרים אותו לא עבדיו, וכשראו שהוא אינו יוצא גם הם לא רצו לצאת.
וַיֵּצְאוּ ישראל למלחמה נגד ארם באותו יום בַּצָּהֳרָיִם, וּבֶן הֲדַד והמלכים אשר היו עימו לא יצאו כנגדם למלחמה1, כי מרוב בטחונו של בן הדד שֶׁיְּנַצֵּחַ במלחמה2 היה הוא באותו זמן שֹׁתֶה יין בכמות גדולה עד שנהיה3 שִׁכּוֹר, והיה יושב בַּסֻּכּוֹת שעשו להם להגנה מפני השמש4, הוּא שכאמור השתכר ולא יצא למלחמה וְהַמְּלָכִים שהיו עימו שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם במספר, כשראו שהוא לא יוצא גם הם לא רצו לצאת5, למרות שבמהות תפקידו של כל6 מֶלֶךְ היה עֹזֵר – לעזור אֹתוֹ לו:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. רש״י.
5. מלבי״ם.
6. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיֵּצְא֗וּ נַעֲרֵ֛י שָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּשְׁלַ֣ח בֶּן⁠־הֲדַ֗ד וַיַּגִּ֤ידוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אֲנָשִׁ֕ים יָצְא֖וּ מִשֹּׁמְרֽוֹן׃
And the young men of the officers of the provinces went out first; and Ben-hadad sent, and they told him, saying, "Men have come out from Samaria.⁠"
תרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַקוּ עוּלֵימֵי רַבְרְבֵי מְדִינָתָא בְּקַדְמֵיתָא וּשְׁלַח בַּר הֲדַד וְחַוִיאוּ לֵיהּ לְמֵימַר גַבְרִין נְפַקוּ מִשֹׁמְרוֹן.
וישלח בן הדד – פי׳ לראות מה עשו חילו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וישלח בן הדד – לדעת מה נעשה בהיותם צרים על העיר.
ויצאו תחלה יצאו רק נערי שרי המדינות שהיו מתי מספר, והדד שלח לראות וא״ל שרק אנשים פרטים יצאו לא חיל גדול, ולכן לא עזב את המשתה, רק.
וַיֵּצְאוּ תחילה1 רק נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה למלחמה נגד בן הדד, וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד בהיותם צרים על העיר, שליחים, לדעת מה נעשה2 בקרב מחנה ישראל, וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר אֲנָשִׁים מעטים3 יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן, ולא ייחס להם בן הדד חשיבות ולא הפסיק את המשתה שלו, רק ציווה לתפוס אותם4:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיֹּ֛אמֶר אִם⁠־לְשָׁל֥וֹם יָצָ֖אוּ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֑ים וְאִ֧ם לְמִלְחָמָ֛ה יָצָ֖אוּ חַיִּ֥ים תִּפְשֽׂוּם׃
And he said, "If they have come out in peace, take them alive; and if they have come out for war, take them alive.⁠"
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר אִם לִשְׁלָמָא נְפַקוּ אֲחוֹדוּנוּן כַּד חַיִין וְאִם לִקְרָבָא נְפַקוּ כַּד חַיִין אֲחוֹדוּנוּן.
תפשום חיים – מה שכתוב תפשום חיים, חיים תפשום, אחד הוא, אלא ששנה מפני הכפל. ר״ל: בין יצאו למלחמה, בין יצאו לשלום, תפשום חיים, כי היה בדעתו כי יהיו מתגברים עליהם האנשים אשר היה הוא שולח אליהם עד שאם ירצו לתפשם חיים שיוכלו, כי לא יעלה בלב אנשי שמרון שיצאו להלחם עמם כיון שיגיעו אליהם מפחדם אליהם, לפיכך אמר: תפשום חיים, ובגאוה ובגודל לבב אמר.
תפשום חיים... חיים תפשום – והענין אחד וכן המנהג ללעוזות. וזה הענין ידוע בהגיון, ובאור זה אוצר י״י יבוא.
אם לשלום יצאו תפשום חיים – רוצה לומר: שאיך שהיה שיצאו לשלו׳ או למלחמ׳ יתפשום חיים ולא יהרגום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

למלחמה יצאו – בס״א כ״י למלחמה הלמ״ד בפתח ויש הערה ג״כ מחילוף זה בדפוס ישן אבל בשאר ספרים בשוא.
אם לשלום וכו׳ – רצה לומר: בין כך ובין כך תפשום, והפוך המלות ליופי המליצה או, חיים הוא ענין זריזות, וכן: בן איש חי (שמואל ב כ״ג:כ׳), וכה אמר להם, אם תראו שהם יצאו לשלום להמסר עצמם לשבי, וזהו בהיותם יוצאים בעצלות ובשפלות ידים, ובהיות כן אין ראוי ונכון לתופשם, לזאת תפשום חיים, רצה לומר: בזריזות רב, טרם יאמרו הם שיצאו לשלום ואם תראו שיצאו למלחמה, כי יצאו חיים, רצה לומר: מזורזים, ביד רמה כמשפט יוצאי מלחמה, אזי תפשום לבד, ואין צורך אל הזירוז.
השאלות:
למה כפל דבריו, ולמה בזה אמר תפשום חיים ובזה אמר חיים תפשום.
ויאמר צוה שיתפסו אותם חיים לא ללחום אתם להמיתם, ואמר,
אם לשלום יצאו תפשום חיים הקדים מלת תפשום שהוא עקר החידוש שאף שיצאו לשלום יתפשו אותם ואם למלחמה יצאו חיים תפשום הקדים מלת חיים שהוא עקר החידוש הגם שיצאו למלחמה לא ימיתום רק יתפשום חיים, וכלל בלשון שדבר שהוא עקר החידוש יקדים במאמרו כמ״ש באילת השחר (פרק כ״ב).
חיים תפשום – איך שיהיה תפשום ורצה לצחק מתוך שכרותו.
וַיֹּאמֶר בן הדד לשליחים בלשון מליצה1 ומתוך גַּאֲוָה2, אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ האנשים הללו תִּפְשׂוּם – תפשו אותם חַיִּים בטרם יבקשו שלום3, וְגם אִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ לא תהרגו אותם אלא בעודם חַיִּים4 תִּפְשׂוּם – תתפסו אותם:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד. עיקר החידוש הוא שאפי׳ שיצאו לשלום תתפשו אותם, ולכן הקדים את המילה לתפוס למילה חיים, מלבי״ם.
4. וכאן הקדים את המילה חיים, כי עיקר החידוש הוא להשאירם בחיים למרות שיצאו למלחמה, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְאֵ֙לֶּה֙ יָצְא֣וּ מִן⁠־הָעִ֔יר נַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וְהַחַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵיהֶֽם׃
So these went out of the city, the young men of the officers of the provinces, and the army which followed them.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִלֵין נְפַקוּ מִן קַרְתָּא עוּלֵימֵי רַבְרְבֵי מְדִינָתָא וְחֵילָא דְבַתְרֵיהוֹן.
ואלה יצאו מן העיר – פי׳ אלה אשר יצאו מן העיר, נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם, כלומר החיל אשר נתמנו ללכת אחריהם הכו איש את אישו.
(יט-כ) והנה הנערים יצאו מן העיר והחיל שהם השבעת אלפים אחריהם ויכו איש את אישו, רוצה לומר הכה כל אחד האיש אשר יצא לנגדו מארם הבאים לתפשם ולראות אם יצאו לשלום, ואז נסו ארם וברח בן הדד, ואחאב הכה את הסוס, אבל לא זכר הכתוב שיצא מלך ישראל משמרון כי אם אחרי שנסו ארם ושרדפו בני ישראל אחריהם, כי עדיין היה לבו נוקפו, עד שראה שהחלה התשועה ונסו ארם:
ואלה יצאו – ואלה הם אשר יצאו, נערי שרי המדינות, והחיל, הם שבעת האלפים.
ואלה בתוך כך יצאו גם החיל אשר אחריהם שהיו ז׳ אלפים והבאים לתפשם לא יכלו, כי, (כ-כא) ויכו איש אישו ועי״כ נעשה מהומה ביניהם ועי״כ וינוסו ארם וכו׳ ועי״כ ויצא גם המלך וכו׳, שעד עתה ירא לצאת מן העיר.
וְאֵלֶּה הם אשר1 יָצְאוּ מִן הָעִיר שומרון למלחמה נגד ארם, מאתיים שלושים ושתיים נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וְהַחַיִל של שבעת האלפים2 אֲשֶׁר הלך אַחֲרֵיהֶם :
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיַּכּוּ֙ אִ֣ישׁ אִישׁ֔וֹ וַיָּנֻ֣סֽוּ אֲרָ֔ם וַֽיִּרְדְּפֵ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמָּלֵ֗ט בֶּן⁠־הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם עַל⁠־ס֖וּס וּפָרָשִֽׁים׃
And each one slew his man; and the Arameans fled, and Israel pursued them; and Ben-hadad the king of Aram escaped on a horse with horsemen.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּקְטָלוּ גְבַר גַבְרוֹהִי וְאַפָּכוּ אֱנַשׁ אֲרָם וְרַדְפוּנוּן יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתְּזֵיב בַּר הֲדַד מַלְכָּא דַאֲרָם עַל סוּסְוָן וְעִמֵיהּ תְּרֵין זוֹג פָּרָשִׁין.
ויכו איש אישו – מן האנשים אשר יצאו משמרון, כל איש מהם הכה איש הבא לנגדו מארם, אשר שלח מלך ארם אליהם לראות אם למלחמה יצאו אם לשלום יצאו (מלכים א כ׳:י״ח), וכיון שראו ארם כי הכו האנשים אשר שלחו אליהם, וראו כי עצתם הופרה, חשבו כי הגבורה והכח עמהם שלא פחדו מאנשיהם, וינוסו – כי פחד אלהים נפל עליהם.
על סוס ופרשים – נמלט על סוס שהיה רוכב עליו, ופרשים שהיו עמו גם כן נסו. ולא אמר כמה פרשים, אלא מיעוט פרשים שנים.
ויונתן תרגם: על סוסיא ועמיה תרין רתיכין. ונסחא אחרת מצאתי: על סוסוון ועמיה תרין זוג פרשין.
על סוס ופרשים – הסוסים הגדולים הטובים נקראו כן.
ויכו איש אישו – רוצה לומר: שכבר הכה כל אחד מהם האיש הבא אליו לתפשו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וינסו ארם – במקרא גדולה נכתב בצדו וינס ארם בספרים מדוייקים וישנים ע״כ. ואומר אני כי אם זקנה יש כאן חכמה אין כאן.
איש אישו – כל איש מהם הרג את הבא למולו לתפשו חיים.
ופרשים – גם פרשים נמלטו עמו.
על סוס ופרשים – עם סוסיו ופרשיו.
ולא יכלו לתופסם אנשי בן הדד שבאו לתפוס אותם כמצוות מלכם, שכן1 וַיַּכּוּ – הרג כל אִישׁ ממחנה ישראל שיצא משומרון2 אִישׁוֹ – את האיש שבא ממולו לתפוס אותו חי3, וכשראו ארם כי הוכו שְׁלוּחֵיהֶם4, וַיָּנֻסוּ – נָסוּ אנשי אֲרָם לנפשם כי נפל פחד אלהים עליהם5, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס וּשני6 הַפָרָשִׁים שהיו עימו גם כן נמלטו7:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק.
3. רלב״ג, מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. רד״ק.
6. תרגום יונתן, רד״ק.
7. רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיֵּצֵא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥ךְ אֶת⁠־הַסּ֖וּס וְאֶת⁠־הָרָ֑כֶב וְהִכָּ֥ה בַאֲרָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃
And the king of Israel went out and smote the horses and chariots, and slew the Arameans with a great slaughter.
תרגום יונתןרד״קרלב״גמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַק מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וּמְחָא יַת סוּסְוָתָא וּמַגֵיר יַת רְתִיכַיָא וּמְחָא בֶּאֱנַשׁ אֲרָם מָחָא סַגִיאָה.
ויצא מלך ישראל – אחרי אשר יצאו נערי שרי המדינות ומקצת החיל אחריהם (מלכים א כ׳:י״ט) התחילו להכות בארם, ראה מלך ישראל כי החלה התשועה, יצא אחר כך, כי עדיין היה לבו נקפו עד שראה כי החלה התשועה ונסו ארם, יצא גם הוא ושאר החיל אשר נשארו בעיר ורדפו גם הם אחרי ארם.
ויך את הסוס ואת הרכב – כי ארם שהיו רוכבי סוסים ורכב היו נסים על הסוסים ועל הרכב, והם באים אחריהם והיו מכים הסוסים ומפילים הרכב והרוכבים נופלים, והיו מכים בהם, כי לא הכה הסוס והרכב אלא בעבור הרוכבים שהיו נסים, ואלו היו משיגים אותם לא היו מכים הסוסים והרכב.
ותרגום יונתן: ומחא ית סוסותא ומגיר ית רתיכיא.
ויך את הסוס ואת הרכב – יתכן שהכה אותם להרוג הרוכבים.
וכשראה אחאב כי החלה התשועה1, וַיֵּצֵא אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ושאר החיל אשר נשארו בעיר לרדוף אחרי ארם2, וַיַּךְ אֶת הַסּוּס – הרגו את הסוסים וְאֶת הָרָכֶב – והפילו את הרכבים כדי שהרוכבים יפלו ויוכלו להרוג את הרוכבים עליהם3, וְכך הִכָּה ישראל בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה:
1. שבתחילה היה ליבו נוֹקְפוֹ רד״ק.
2. רד״ק.
3. רד״ק. ולא היכו את הסוסים והרכב אלא כדי כדי להרוג את רוכביהם, רד״ק רלב״ג.
תרגום יונתןרד״קרלב״גמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיִּגַּ֤שׁ הַנָּבִיא֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ הִתְחַזַּ֔ק וְדַ֥ע וּרְאֵ֖ה אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־תַּעֲשֶׂ֑ה כִּ֚י לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה מֶ֥לֶךְ אֲרָ֖ם עֹלֶ֥ה עָלֶֽיךָ׃
And the prophet came near to the king of Israel, and said to him, "Go, strengthen yourself, and mark, and see what you shall do; for at the turn of the year the king of Aram will come up against you.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרֵיב נְבִיָא לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לֵיהּ אֱזִיל אִתְקַף וְדַע וַחֲזֵי יַת דְתַעְבֵּיד אֲרֵי לִזְמַן סוֹפָא דְשַׁתָּא מַלְכָּא דַאֲרָם סָלִיק עֲלָךְ.
לתשובת השנה – לזמן סופא דשתא.
At the end of the year. [Targum Yonatan rendered], "at the time of the year's end.⁠"1
1. Alternatively, in the spring, kings go out to war because there provisions are available in the fields for the troops and their animals. See II Shemuel 11:1 and Rashi there.
לתשובת השנה – לזמן סיפא דשתא.
ויגש הנביא – הוא הנביא הנ״ל: ונביא אחד (מלכים א כ׳:י״ג).
לך התחזק – בפתח, ולא כן ברוב הצווי בפתח. וכמוהו: והתענג על י״י (תהלים ל״ז:ד׳) – בפתח.
ופירוש: התחזק – שתכין עצמך למלחמה כי עתיד הוא לעלות עליך בסוף השנה.
או פירוש: התחזק – במעשים טובים, ולעקור עבודה זרה, שהרי ראית והכרת כי י״י הוא האלהים, ושקר הסוס לתשועה שנתן כל ההמון הזה בידך.
לתשובת השנה – כתרגומו: לזמן סופא דשתא, שתשוב השמש לנקודה אשר החלה ממנה בראש השנה.
לך התחזק – עשה מערכות גדולות ושמירות גדולות לעירך וחומתך, וכן דבר בלעם למואב לכה איעצך וגו׳ (במדבר כ״ד:י״ד), וכן השמר והשקט (ישעיהו ז׳:ד׳).
והנה הנביא אשר יעדו בתשועה ההיא אמר לו לך התחזק ודע מה תעשה כי לתשובת השנה ארם עולה עליך, ר״ל שיכין עצמו למלחמה שהיתה עתידה לבוא עליו, וגם שיתחזק במעשים טובים ולעקור הע״ז מן הארץ אחרי אשר ראה כי ה׳ הוא האלהים וששקר הסוס לתשוע׳, כי הנה יצטרך להכין עצמו מפני שמלחמה אחרת עתידה לבא עליו:
לך התחזק – רצה לומר: הכן עצמך למלחמה.
לתשובת השנה – לעת תשוב השמש, לצאת מהנקודה היוצאה עתה ממנה.
עולה עליך – למלחמה.
לך התחזק אמר לו עתה נצחת ע״פ נס, אבל דע כי לתשובת השנה יבא שנית עליך ולאו בכל יומא מתרחיש ניסא לכן הכן עצה וגבורה למלחמה, ונגד גבורה אמר לך התחזק בחיל ופרשים, ונגד העצה אמר ודע וראה את אשר תעשה.
וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה1 אֶל אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ, עתה ניצחת על פי נס, אבל דע כי לא בכל יום מתרחש נס2, ועכשיו לֵךְ הִתְחַזַּק בגבורה בְּחֵיל וּפָרָשִׁים3 והכן עצמך למלחמה4, וְדַע וּרְאֵה בעצה טובה5 אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה נגד ארם, כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה – בעוד שנה6 מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ שנית למלחמה7:
1. רד״ק.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. לעת תשוב השמש, למקום שהיא נמצאת בו עכשיו, מצודת דוד. ומשמע מתרגום יונתן (רש״י ורד״ק) בסוף השנה קרי כשתשוב השמש לנקודה אשר החלה ממנה בראש השנה.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וְעַבְדֵ֨י מֶלֶךְ⁠־אֲרָ֜ם אָמְר֣וּ אֵלָ֗יו אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם עַל⁠־כֵּ֖ן חָזְק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ וְאוּלָ֗ם נִלָּחֵ֤ם אִתָּם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם⁠־לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶֽם׃
And the servants of the king of Aram said to him, "Their God is a God of the hills; therefore they were stronger than us. But let us fight against them in the plain, and surely we shall be stronger than them.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְעַבְדֵי מַלְכָּא דַאֲרָם אֲמַרוּ לֵיהּ אֱלָהָא דְשַׁלִיט עַל טוּרַיָא אֱלָהָהוֹן עַל כֵּן תַּקִיפוּ מִנָנָא וּבְרַם נַגִיחַ עִמְהוֹן בְּמֵישְׁרָא אִם לָא נִתְקֵיף מִנְהוֹן.
אם לא נחזק מהם – ותראה אם לא נחזק מהם.
אלהי הרים – כי אמרו: זה הנצחון לא מגבורתם ומהמונם כי אנחנו היינו רבים מאד עליהם, אם כן מכח אלהיהם היה להם זה, אלהי הרים הוא, והיה לו כח לעזרם במלחמה שנלחמנו אתם בהר.
אם לא נחזק מהם – תראה אם לא נחזק מהם אם נלחם אתם במישור.
אלהי הרים אלהיהם – ידוע כי שמרון היה בנוי בהר כי שם בנה אותו עמרי.
ועבדי מלך ארם וגומר. ספר הכתוב שלתשובת השנה באו ארם למלחמה כדבר הנביא, ושהיה זה לפי שעבדי בן הדד אמרו לו אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו וגומר, ר״ל כי לא בחיל ולא בכח היו מנצחים בני ישראל, כי ארם היו רבים מהם לאין שיעור, אבל לפי שהיה שמרון בהר אלהיהם סייעם, כי הוא אלהי ההרים. ואחשוב שלקחו זה מענין הר סיני שנתן בו יתברך את התורה, וכמו שאמר המשורר (תהלים ס״ח י״ז) למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו וגומר, וחשבו שמפני זה יהיו ישראל מנצחים כל עוד שילחמו בהרים כמו שהיה הר שמרון, ולכן אמרו שיעשו מזה נסיון להלחם עמהם במישור ויראו אם לא יהיו חזקים וגבורים מהם. ואפשר שהיה דעתם בזה עוד שהאנשים הדרים בהרים ובגבעות ילמדו לרוץ ולדלג בהם כצבאים, והאנשים הדרים במישור כשיכניסו אותם להרים לא ידעו ללכת בהם במרוצה ודלוג, ולזה חשבו עבדי מלך ארם שלהיות השמרונים מלומדים לקפץ על ההרים ולדלג על הגבעות חזקו שמה מהם שלא היו מלומדים בכך, אמנם בהיותם במישור יחזקו מהם כי שם לא תועיל המנהג כי אם הכח, ולזה גם כן כוונו באמרם אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים:
נחזק מהם – החי״ת בחטף סגול בספרים מדוייקים.
אלהי הרים אלהיהם – אלהי ישראל מושל בהרים לבד [ויתכן שחשבו כזאת, על אשר נתן התורה לישראל על ההר].
אם לא – רוצה לומר: אז תראה אם לא נחזק מהם, כי הדבר ברור אשר נחזק במישור.
(כג-כד) ועבדי ארם הם אמרו כי מה שנצח אותם היה באחד משני פנים, או בדרך נס ע״י אלהים, ע״ז אמרו שכח אלהים תלוי במקום כי אלהי הרים אלהיהם – או שהיה בדרך טבע ע״י שהמלכים שתו אתך בסוכות, כי יען שהם מלכים חשבו שכבודם ככבודך, ולא יצאו להצביא את העם, ולכן העצה שתסיר המלכים ותחתיהם יהיו פחות וסגנים שהם יצביאו את העם ולא ישבו על היין.
לתשובת השנה – כעת הזאת לשנה הבאה וכן שמואל ב׳ י״א:א׳.
וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו ישראל ניצחו אותנו לא בשל גבורתם ולא בשל מספרם, אלא ניצחו אותנו רק מכוח אֱלֹהֵיהֶם שהוא1 אֱלֹהֵי – אלוה המושל בֶּהָרִים בלבד, שנתן תורה לעמו על ההר2, והוא אֱלֹהֵיהֶם עזר להם לנצח אותנו עַל כֵּן חָזְקוּ ישראל מִמֶּנּוּ שנלחמנו איתם בהר3 שומרון, וְאוּלָם אם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר תראה4 אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וננצח אותם, ואולי יש עוד סיבה בעבורה ניצחו אותנו, והיא שהמלכים אשר לקחת איתך לא נלחמו כי חשבו שכבודם כמו כבודך ולא יצאו עם העם למלחמה5:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, רלב״ג.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וְאֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עֲשֵׂ֑ה הָסֵ֤ר הַמְּלָכִים֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ וְשִׂ֥ים פַּח֖וֹת תַּחְתֵּיהֶֽם׃
And do this thing: take the kings away, every man from his place, and put governors in their stead.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְיַת פִּתְגָמָא הָדֵין עֲבֵיד אַעְדֵי מַלְכַיָא גְבַר מֵאַתְרֵיהּ וּמַנֵי שִׁלְטוֹנַיָא חִלוּפֵיהוֹן.
ושים פחות תחתיהם – מתוך שלא יהו ממשפחה רמה, יתנו לב להתחזק כדי למצוא חן.
And replace them with generals. Because they are not of a high [society] family, they will put in an extra effort in order to find favor [in your eyes].
ושים פחות תחתיהם – מתוך שלא יהו ממשפחה רמה יתנו לב להתחזק כדי למצוא חן.
הסר המלכים – יאמרו זה בעבור שלא יתגאו החיל כשיראו מלכים ראשים עליהם, ותשים הפחות במקומם כדי שיתחזקו יותר להלחם.
ושים פחות תחתיהם – והם ישתלדו לקנות שם וילחמו בכל לב בעניין והוא חגור חדשה.
והיה מעצתם הסר המלכים איש ממקומו ושים פחות תחתיהם, לפי שהמלכים אשר באו עם בן הדד היו שותים עמו בסכות, ואולי הם עשו את בן הדד מסתבך בתענוגים ההם ונמשך אחריהם, לכן היה ראוי שישים במקומם אנשים פחותים לראשים, לפי שאלו מפני הכבוד יסתכנו ויעשו גבורה רבה מה שלא יעשו המלכים, כי אינם חוששים לכבוד ולא להתגבר מפני גודל מעלתם, ואמנם בחיל אמרו שלא היה צריך שיהיה יותר ממה שהיה במלחמה הראשונה, והבטיחוהו כל כך בנצחון שהיו אומרם ואתה תראה אם לא נחזק מהם.
פחות – שלטונים, וכן: פחת יהודה (חגי א׳:א׳).
ואת הדבר וכו׳ – לשיהיה עוד סבה לנצח אותם.
הסר המלכים – לבל יאסרו הם המלחמה, כי על כי מלכים הם, יקרה נפשם בעיניהם, ואינם מכניסים עצמם בסכנה, לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד על ידי הנצחון, כי מכובדים הם מצד המלוכה, אבל הפחות אין נפשם יקרה בעיניהם כל כך ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

הסר המלכים וגו׳ – המורגלים בתפנוקים ואינם הגונים לשרי צבא.
וְלכן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה, הָסֵר את אותם הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ שלא יתגאו החיילים כשהם רואים מלכים שמפקדים על המלחמה1, וגם מלכים אלו יקרה נפשם בעיניהם ואינם מכניסים עצמם בסכנה לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד, כי מכובדים הם מצד המלוכה2, וְשִׂים פַּחוֹת – שליטים3 תַּחְתֵּיהֶם במקומם, והם מתוך שלא יהיו ממשפחה רמה יתנו לב להתחזק ולהילחם כדי למצוא חן4, ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה5:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון, פֶּחָה. בלשון יחיד.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וְאַתָּ֣ה תִֽמְנֶֽה⁠־לְךָ֣ ׀ חַ֡יִל כַּחַ֩יִל֩ הַנֹּפֵ֨ל מֵאוֹתָ֜ךְ וְס֥וּס כַּסּ֣וּס׀ וְרֶ֣כֶב כָּרֶ֗כֶב וְנִֽלָּחֲמָ֤ה אוֹתָם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם⁠־לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֥ע לְקֹלָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃
And count for yourself an army like the army that you have lost, horse for horse, and chariot for chariot; and we will fight against them in the plain, and surely we shall be stronger than they.⁠" And he listened to their voice, and did so.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַתְּ תִּמְנֵי לָךְ מַשִׁרְיָן כְּמַשִׁרְיָן דְאִתְקְטָלָא מִנָךְ וְסוּסְוָן כְּסוּסְוָן וּרְתִיכִין כִּרְתִיכִין וְנַגִיחַ עִמְהוֹן בְּמֵישְׁרָא אִם לָא נִתְקֵיף מִנְהוֹן וְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהוֹן וַעֲבַד כֵּן.
אם לא נחזק מהם – כלומר: ותראה אם לא נחזק מהם.
And he will be more powerful than them. I.e., and you will see if we will not overpower them.
כחיל הנופל – כדי שנהיה כמו שהיינו בתחילה במניין.
ואתה תמנה – מה לנו לחקור טעמים בדברי הקוסמים והמעוננים והמנחשים השוטים שכולם הבל, והתכלית יוכיח.
תמנה לך – בספרים מדוייקים כ״י ודפוסים ישנים התי״ו במאריך.
כחיל הנופל – ואין מהצורך להרבות יותר מבראשונה.
ואתה אינך צריך להוסיף חיל וסוס ורכב רק ואתה תמנה לך חיל כחיל וכו׳.
ויעל אפקה – חמש ערים היו בא״י ששמם אפק, א׳ בגבול בין נחלת בנימין ואפרים אצל אבן העזר (שמואל א׳ ד׳:א׳); ב׳ בנחלת יששכר בעמק יזרעאל (שם כ״ט:א׳); ג׳ בנחלת אשר (יהושע י״ט:ל׳); ד׳ בנחלת יהודה (יהושע ט״ו:נ״ג); ה׳ בהר הלבנון (שם י״ג:ד׳), ומלך אפק הנזכר בין ל״א מלכים (שם י״ב:י״ח) סובר החכם שווארץ בעל ס׳ תבואות הארץ שהיה מלך על אפק שבנחלת יששכר, וכאן נ״ל שמדבר באפק שבהר הלבנון על גבול ארם, שכן כתוב ויעל אפקה.
וְאַתָּה אינך צריך להוסיף חיל וסוס ורכב, רק1 תִמְנֶה לְךָ חַיִל כדי שנהיה2 כַּמספר של החַיִל הַנֹּפֵל – אשר נפל מֵאוֹתָךְ – ממך במלחמה הראשונה עם ישראל, ואין צורך להרבות יותר מכמות החיל שהיה לך במלחמה הראשונה3, וְתביא למלחמה סוּס – סוסים כַּסּוּס – כמספר של הסוסים שהיו, וְרֶכֶב – ומרכבות כָּרֶכֶב – כמספר המרכבות שהיו, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם – נגדם בַּמִּישׁוֹר ולא בהרים, ותראה4 אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וננצח אותם, וַיִּשְׁמַע בן הדד לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן: פ
1. מלבי״ם.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. רש״י.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַֽיְהִי֙ לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה וַיִּפְקֹ֥ד בֶּן⁠־הֲדַ֖ד אֶת⁠־אֲרָ֑ם וַיַּ֣עַל אֲפֵ֔קָה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And it came to pass at the turn of the year, that Ben-hadad mustered the Arameans, and went up to Aphek to fight against Israel.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה לִזְמַן סוֹפָא דְשַׁתָּא וּמְנָא בַר הֲדַד יַת אֱנַשׁ אֲרָם וּסְלֵיק לַאֲפֵק לְאַגָחָא קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל.
ויעל אפקה – ואפקה לבני יהודה הוא, ואף על פי שנמצא אפק בנחלת בני אשר, זה אפק היה לבני יהודה, כי אשר ממלכות אחאב היה. ואף על פי שהיה לבני יהודה, היאך עלו שם? אלא לפי שהיה לפני העיר הזאת מישור גדול חנו שם, וקראו להם לבני ישראל להלחם עמם שם, ובני ישראל הלכו לקראתם.
ויעל אפקה למלחמה עם ישראל – אחשב שאפק היה לארם ולקחוה מישראל במלחמ׳ ולזה היו נמלטים שם בן הדד וחילו.
והנה בן הדד שמע לקולם ויעל אפקה למלחמה על ישראל, אולי היה שם מישור גדול להלחם שם כדברי עבדיו, ולהיות אפקה ממלך יהודה שהיה בשלום עם מלך ארם עלה להלחם שמה.
ויפקוד – ענין מנין.
ויפקוד – לראות אם נתמלא כשיעור חיל הנופל.
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת – כשעברה1 הַשָּׁנָה מנבואתו של הנביא2, וַיִּפְקֹד – ויספור3 בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם לוודא שנתמלא החיל שלו כשיעור של החיל שנפל במלחמה הראשונה עם ישראל4, וַיַּעַל אֲפֵקָה – אל אֲפֵק שבנחלת יהודה5 לַמִּלְחָמָה, והתכנסו בן הדד וחילו במישור גדול שהיה לפני העיר6 להילחם עִם – נגד יִשְׂרָאֵל:
1. ראה הערות בפס׳ כב׳ לעיל.
2. ראה פס׳ כב׳ לעיל.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק. ורלב״ג מבאר כי אֲפֵק היתה שייכת לארם שלקחוה מישראל במלחמה ולזה היו נמלטים שם בן הדד וחילו.
6. רד״ק .
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כז) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הׇתְפָּקְדוּ֙ וְכׇלְכְּל֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַיַּחֲנ֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל נֶגְדָּ֗ם כִּשְׁנֵי֙ חֲשִׂפֵ֣י עִזִּ֔ים וַאֲרָ֖ם מִלְא֥וּ אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃
And the Children of Israel were mustered and provisioned, and they went to meet them. And the Children of Israel encamped before them like two little flocks of kids; but the Arameans filled the country.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְמְנִיאוּ וְאַזְדַמָנוּ וַאֲזָלוּ לְקֳדָמוּתְהוֹן וּשְׁרוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְקִבְלֵהוֹן כִּתְרֵין גִזְרֵי עִזִין וֶאֱנַשׁ אֲרָם מְלִיאוּ יַת אַרְעָא.
וכלכלו – פרנסת צידה למלחמה הצטיידו, הם כלי זיין וכל צרכי המלחמה.
וכלכלו – נתכלכלו.
כשני חשיפי עזים – קבוצי עזים, ואין לו דמיון.
ומנחם חברו בלשון גילוי, כמו: מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז), חשפי שובל (ישעיהו מ״ז:ב׳). ולשון גילוי נופל על עדרי עזים, כמו: שגלשו מהר גלעד (שיר השירים ד׳:א׳) – כשיורדין מן ההר, נתגלה ההר.
And provisioned. They armed themselves with supplies for the war; i.e., with weapons and all necessities of war.
And provisioned. They were provisioned.⁠1
Like two flocks of goats. [חשפי means] "flocks of goats,⁠"2 but there is no similar word [in Scripture]. However, Menachem classifies [חשפי] as an expression of revelation, as in, "by uncovering [מחשוף] the white,⁠"3 [and as in,] "bare [חשפי] a leg.⁠"4 An expression of "revelation" can be applied to flocks of goats, as in, "who bared [שגלשו] from Mount Gilad,⁠"5 [i.e.,] when they come down from the mountain, the mountain is bared.
1. Alternatively, וכלכלו means and they all [=כל] were accounted for and none were missing (Radak).
2. I.e., they are small in number in comparison with Arom's army which "filled the land.⁠". The two flocks consisted of one group of youths of the officers of the provinces and another group of 7000 men (Metzudat David).
3. Bereshit 30:37.
4. Yeshayahu 47:2.
5. Shir Hashirim 4:1.
וכלכלו – אפורנט גרניס בלעז, שנודע להם קודם שיבא שמלך ארם מתקן עצמו לבוא ולהלחם בם.
כשני חשיפי עזים – קיבוצי עזים, ואין לו דמיון.
ומנחם חברו בלשון גילוי ולשון גילוי נופל על עדר כמו שגלשו מהר הגלעד (שיר השירים ד׳:א׳) כשיורדין מן ההר מתגלה ההר.
התפקדו וכלכלו – התפקדו החיל אשר יצאו במלחמה הראשונה.
וכלכלו – כלומר היו כלם שלא נפקד מהם איש באותה המלחמה, וכמו שהיו אז כן יצאו עתה למלחמה הזאת.
ויונתן תרגם: איתמניאו ואיזדמנו.
כשני חשיפי עזים – אמר בו התרגום: כתרין גזרי עזין, כלומר שני עדרים קטנים מן העזים.
מלאו את הארץ – קל, וראוי להדגש.
וכלכלו – אמר התרגום ״ואזדמנו״.
כשני חשיפי עזים – אבן ג׳אנח אמר התרגום ״כתרין גזרי עזים״, כלומר כשני גזרין, פי׳ עדרים, רצה לומר שהיו מעט ישראל.
חשפי – מטעם גלוי להראות.
ובני ישראל התפקדו וכלכלו – רוצה לומר: שכבר התפקדו החיל הנלח׳ ראשונה עם מלך ארם במלחמה ונמצאו כלם לא נפקד איש ולפי שבחרם הנביא להיות המלחמה על ידם לא שם אחאב עמהם איש אחר מיש׳.
כשני חשיפי עזים – רוצה לומר: כשני עדרים קטני׳ של עזים, והנה היו שני חלקים כי נערי שרי המדינות היו לעבר אחד והשבעת אלפי׳ היו לעבר אחר.
ובני ישראל שכבר התאמצו בנצחון המלחמה הראשונה יצאו לקראתם.
מלאו את הארץ – בספר אחד כ״י וס״א דפוס ישן המ״ם בקמ״ץ ולדעתם הוא פועל עבר מבנין פעל הדגוש והיתה ראויה הלמ״ד להדגש והוקלה וכ״כ רד״ק בפי׳ ובשרשים וטעו מדפיסי השרשים לעשותו קמוץ שכן במסורת מלאו כל ספר מלכים חירק.
וכלכלו – מלשון כל.
חשפי – הוא ענין עדר, ואין לו דומה.
התפקדו וכלכלו – מאז התפקדו במלחמה הראשונה, והיו כולם קיימים, לא נפקד מהם איש.
כשני חשיפי עזים – נערי שרי המדינות, לבד ושבעת האלפים לבד.
מלאו וכו׳ – אמר דרך גוזמא לרוב העם.
ובני ישראל
א. נגד שבתחלה היו ישראל בעיר חומה ועל ההר עתה התפקדו וילכו לקראתם
ב. נגד שתחלה לא נודע כמה המה חיל ישראל ועי״כ נצחו כי בן הדד חשב שהם מתי מספר, עתה כלכלו ויצאו ר״ל יצאו כולם לא כבתחלה שיצאו נערי שרי המדינות לבד ואחריהם העם, ועי״כ ניכר ההפרש שאלה היו מעט כשני חשיפי עזים ואלה מלאו את הארץ.
וכלכלו – הצטידו כלי זין ופרנסה למלחמה, רש״י.
חשפי עזים – ת״י תרין גזרי עזין – שני סדרים קטנים הנגלים לעין מחמת קטנות מספרם שאם הם רבים מלאים את הארץ (מחשף הלבן, ויצא).
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אשר במלחמה הראשונה היו בעיר חומה על ההר1 הָתְפָּקְדוּ – מָנוּ את עצמם2 ולא נחסר מהם איש3, ולפי שהנביא בחר בהם למלחמה הראשונה, לא שם אחאב עמהם איש אחר4, וְכָלְכְּלוּ – והצטיידו בכלי מלחמה5 וַיֵּלְכוּ בְּבַת אַחַת6 לִקְרָאתָם – לקראת אֲרָם, וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם – נגד אֲרָם, ונראו כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי – עדרים7 קטנים8 של עִזִּים, נערי שרי המדינות היו קבוצה אחת ושבעת האלפים קבוצה שניה9, וַאֲרָם לעומתם מרוב כמותם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ10:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. רלב״ג.
5. רש״י.
6. מלבי״ם.
7. מצודת ציון.
8. רד״ק.
9. מצודת דוד.
10. לשון גוזמא, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֘אמֶר֮ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ יַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ אֲרָם֙ אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ יְהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹֽא⁠־אֱלֹהֵ֥י עֲמָקִ֖ים ה֑וּא וְ֠נָתַתִּ֠י אֶת⁠־כׇּל⁠־הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֤וֹל הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And a man of God came near and spoke to the king of Israel, and said, "Thus says Hashem, 'Because the Arameans have said, 'The Lord is a God of the hills, but he is not a God of the valleys'; therefore I will deliver all this great multitude into your hand, and you shall know that I am Hashem.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרֵיב נְבִיָא דַייָ וַאֲמַר לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ חֲלַף דַאֲמָרוּ אֱנַשׁ אֲרַם אֱלָהָא דְשַׁלִיט עַל טוּרַיָא יְיָ וְלָא אֱלָהָא דְשַׁלִיט עַל מֵישְׁרַיָא הוּא וְאֶמְסַר יַת כָּל הֲמוֹנָא רַבָּא הָדֵין בִּידָךְ וְתֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

רמז רכ

ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר י״י – א״ר יוחנן כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר צריך לידרוש. [אמירה ראשונה] אמר לו כשיפול בן הדד בידך לא תחמול עליו. אמירה שנייה אמר לו הוי יודע כמה מצודות וחרמים פירשתי לו עד שבא לידך ועכשו אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו. כיוצא בו ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה אמר לה אם הוא זה מוטב ואם לאו אמרי שהוא הוא. ד״א עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן ומכאן ואילך היה בעצמו מספר עמה. כיוצא בו ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר, הקב״ה אמר למלאך והמלאך אמר לכרוב אמר לו הקב״ה גזר עלי ואני אין לי רשות ליכנס אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים. ר׳ פנחס אומר הפשירן ונתנם לו. ר׳ יהושע דסכנין בש״ר לוי הגחלים היו (עומדות) [עוממות] בידו של גבריאל סבור שמא ישראל עושים תשובה כיון שלא עשו תשובה בקש לזרקן עליהם ולקעקע ביצתן אמר לו הקב״ה גבריאל לא תעשה יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו שנאמר וירא לכרובים תבנית יד. כיוצא בו אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אמירה ראשונה אם [לא] היה מת מצוה [אל] יטמא. אמירה שניה אם (לא) היה מת מצוה (אל) יטמא.
ויאמר אל מלך ישראל ויאמר וגו׳ – אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר, צריך לדרוש. אמירה ראשונה – אמר לו: ונתתי את כל ההמון הזה בידך. אמירה שנייה – אם יפול בן הדד בידך אל תחמול עליו. לפיכך, כשחמל עליו אמר לו: יען שלחת את איש חרמי מיד וגו׳ (מלכים א כ׳:מ״ב) (ירושלמי סנהדרין י״א:ה׳).
And he spoke to the king of Yisroel, and he said, etc. Rabbi Yochonon said that every place where it is stated, "And he said....and he said,⁠" must be expounded. The first saying refers to what he said to him, "I will give this entire great multitude into your hand,⁠" the second saying [refers to], "if Ben-Hadad falls into your hands, show him no clemency.⁠" Therefore, when he took pity on him, he said to him, "Because you released the man whom I condemned from your hand, etc.⁠"1 2
1. Below v. 42.
2. Talmud Yerushalmi Sanhedrin 11:5.
ויאמר אל מלך ישראל – אמר לו פעם אחר פעם לחזק בלבו כי מי״י התשועה. וכן: ויאמר המלך ויאמר לאסתר המלכה, (אסתר ז׳:ה׳) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי (בראשית כ״ב:ז׳).
ובדרש: אמירה ראשונה אמר לו: נתתי את כל ההמון הזה בידך, שניה אמר לו: אם יפול בן הדד לידך אל תחמול עליו. לפיכך כשחמל עליו, אמר לו יען: אשר שלחת את איש חרמי (מלכים א כ׳:מ״ב).
יען אשר אמרו – כלומר לא בצדקתך וביושר לבבך, כי לא עזבת הבעלים בראותך התשועה הגדולה שעשה לך האל ועזרך ברעתך, אלא להקדיש שמו יעשה האל עמכם נ,ס לפי שאמרו אלהי הרים הוא ולא אלהי עמקים.
וידעתם כי אני י״י – כי אולי בתשועה הראשונה חשבתם כי מקרה היה, עתה תוכלו לדעת כי מי״י היתה התשועה.
והנביא אשר יעדו בראשונה מיכיהו בן ימלה, יעדו שנית שהשם יתברך יתן את ההמון ההוא בידם. ומאשר אמר הכתוב ביעודו שתי פעמים ויאמר, אחז״ל בתנחומא (פר׳ אמור) ששתי אמירות אמר אליו בדבר השם, האחת ונתתי את כל ההמון הזה בידיך, ושנייה כשיפול בן הדד בידך אל תחמול עליו:
ויאמר – כפל מלת ויאמר, כי אמר לו פעם ב׳, לחזק לבבו.
ויאמר וכו׳ ויאמר לפי הפשט תחלה אמר אליו דבריו מעניני המלחמה ולא בשם ה׳ שהזכירו מה שא״ל בשנה העברה שיכין עצה וגבורה ושלא הכין כראוי, ואח״כ א״ל בשם ה׳ שהגם שמצד זכות אחאב לא היה עוזרו עתה, בכ״ז יתנהו שנית בידו מצד רשע ארם שכפרו בכח ה׳ ואמרו אלהי הרים הוא, וחז״ל אמרו כי אמירה הא׳ היה שלא להחיות את בן הדד.
וַיִּגַּשׁ מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר פעם אחר פעם דברי חיזוק1 אֶל אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל להחדיר לליבו כי מה׳ התשועה2, וַיֹּאמֶר3 אליו כֹּה אָמַר יְהוָה, למרות שלא עזבת את הבעלים אע״פ שראית את התשועה שהיתה לך במלחמה הראשונה מול ארם, הָאֵל יעשה עמכם שוב נס, אולם לא בזכות צדקתך ויושר לבבך יעשה זאת4, אלא להקדיש שמו5 יַעַן – בגלל אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם כי אֱלֹהֵי הָרִים בלבד יְהוָה – כי רק בהרים יש לו יכולת, וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא ששם אין לו כל יכולת, וְלכן נָתַתִּי – אתן אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ, ואם חשבתם כי התשועה הראשונה היתה מקרית6, וִידַעְתֶּם עכשיו כִּי אֲנִי יְהוָה:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. ופעמיים נאמר ויאמר, פעם אמר לו שינצח ופעם אמר לו שלא יחמול עליו, לכן נענש אחאב כשחמל עליו, להלן בפס׳ מב׳, ירושלמי סנהדרין יא-ה, רש״י, רד״ק, מלבי״ם.
4. רד״ק.
5. רד״ק.
6. רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹֽכַח⁠־אֵ֖לֶּהא שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַתִּקְרַב֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיַּכּ֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת⁠־אֲרָ֛ם מֵאָה⁠־אֶ֥לֶף רַגְלִ֖י בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃
And they encamped, these facing those, for seven days. And so it was, that on the seventh day they approached to battle, and the Children of Israel slew of the Arameans one hundred thousand footmen in one day.
א. נֹֽכַח⁠־אֵ֖לֶּה =א?,ל,ש1,ק (״נכח״ מוקפת ובגעיה), וכך הכריע ברויאר וכמו כן בקורן; המקף בכתר מטושטש אבל שרידיו נראים באופן ברור בצילום, וגם הקו מתחת לאות נו״ן ישר.
• פטרבורג-EVR-II-B-55=נֹכַח⁠־אֵ֖לֶּה (״נכח״ מוקפת ואין געיה)
• א?=<נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה> (״נכח״ בטעם מרכא), וכך הכריע מג״ה, וכמו כן במ״ג דפוס ונציה ובחלק מהדפוסים אחריו (כגון לטריס).
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁרוֹ אִלֵין לָקֳבֵיל אִלֵין שַׁבְעָא יוֹמִין וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וּקְרִיבוּ עָבְדֵי קְרָבָא וּמְחוֹ (כָּל) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת אֱנַשׁ אֲרָם מְאָה אַלְפִין גְבַר רִגְלֵי בְּיוֹמָא חָד.
ותקרב המלחמה – כתרגומו: וקריבו עבדי קרבא.
ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה – רוצה לומר: שקרבו אנשי המלחמה קצתם לקצת בדרך שנלחמו זה עם זה.
(כט-ל) הל״ג הוא להודיע חוזק השתדלות החכמה האלהית לקרב ישראל לעבודתו וזה כי בעת אשר נתישרו להאמין כי י״י הוא האלהים מפני המופת הנפלא שהראה להם אליהו הראה להם נצוחם המון חיל ארם הנפלא במתי מעט למען ידעו כי י״י הוא האלהים ותתחזק אמונתם בו יותר כמו שזכר בזה המקום.
(כט-ל) וזכר שכן היה שהכו בני ישראל את ארם ביום המלחמה מאה אלף רגלי, ומן השמים נלחמו, שרבים מהם שהיו בורחים לאפקה ונפלה החומה עליהם ומתו שמה עשרים ושבעה אלף הנותרים, ובן הדד נס ויבא בעיר אפקה חדר בחדר להחבא מפני מלך ישראל שלא יהרגהו.
מאה אלף רגלי – בקצת מדוייקים כתובי יד ודפוסים ישנים המ״ם במאריך.
נוכח – מול.
המלחמה – עם המלחמה.
(כט-ל) ויחנו ספר כי גם כבוש הזה היה שלא בדרך הטבע,
א. ממה שהכו מאה אלף ביום אחד,
ב. ממה שנפלה החומה על הנותרים.
ותקרב המלחמה – אנשי שני הצבאות קרבו אלה אל אלה להלחם.
וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח – מוּל1 אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב – קרבו אנשי2 הַמִּלְחָמָה אלו מול אלו ונלחמו זה עם זה3, וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שלא בדרך הטבע ובדרך נס4 אֶת אֲרָם והרגו מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי – חיילים רגליים בְּיוֹם אֶחָד בלבד:
1. מצודת ציון.
2. רלב״ג.
3. רלב״ג.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיָּנֻ֨סוּ הַנּוֹתָרִ֥ים ׀ אֲפֵ֘קָה֮ אֶל⁠־הָעִיר֒ וַתִּפֹּל֙ הַחוֹמָ֔ה עַל⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁבְעָ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ הַנּוֹתָרִ֑ים וּבֶן⁠־הֲדַ֣ד נָ֔ס וַיָּבֹ֥א אֶל⁠־הָעִ֖יר חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר׃
And the rest fled to Aphek, into the city; and the wall fell upon the twenty-seven thousand men that were left. And Ben-hadad fled, and came into the city, into an inner chamber.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַפָּכוּ דְאִשְׁתַּאֲרוּ לַאֲפֵק לְקַרְתָּא וּנְפַל שׁוֹרָא עַל עַשְׂרִין וְשִׁבְעָה אַלְפִין גַבְרָא דְאִשְׁתַּאֲרוּ וּבַר הֲדַד עֲרַק וְעַל לְקַרְתָּא תָּוָן בְּגוֹ תָוָן.
וינוסו הנותרים אפקה אל העיר – כי מלך יהודה היה בשלום עם מלך ארם, לפיכך היו נסים שם להמלט, כי לא היו הורגים אותם כיון שהיה בשלום עמם. לפיכך הוצרכו ישראל לנס גדול הזה. ובהיותם במבוא העיר להכנס שם ולהמלט, נפלה החומה עליהם ומתו.
ובן הדד נס ובא אל העיר עם עבדיו הקרובים אליו, והיה ראשון לאותן כ״ז אלף או אחרון, לפיכך לא מת עמהם. והכל היה סבה מאת י״י ית׳ שמו. ובעיר לא הרגוהו כמו שפירשתי לפי שהיו בשלום עמו, אבל היה יכול לצאת מן העיר, לפיכך אמרו לו עבדיו: נבא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך (מלכים א כ׳:ל״א).
ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר – ידמה שכבר עבר בן הדד קודם נפילת החומה ולזה נמלט וכבר היה יראה כי לא היה יכול לצאת מן העי׳ ולזה לקחו עבדיו והם בני עיר אפק עצה למלט את נפש בן הדד וזה כי הם חגרו שקים במתניהם כאבלי׳ וקשרו חבלים בראשיהם להעיד שהם שמים עצמם תחת ממשלת אחאב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

חדר בחדר – חדר לפנים מחדר, להסתיר עצמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

חדר בחדר – חדר פנימי, מקום שלמצאו היה צריך לחתור ולבקש אחריו.
וכיוון שְׁאָרָם היו בשלום עם ממלכת יהודה1, וַיָּנֻסוּ – ברחו הַנּוֹתָרִים ממחנה אָרָם אֲפֵקָה – לכיוון אֲפֵק במטרה להיכנס אֶל הָעִיר ולהימלט מחיילי אחאב, אולם בהיותם במבוא העיר2 וַתִּפֹּל – נפלה הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים ממחנה ארם וּמֵתוּ3, וּבֶן הֲדַד נָס – ברח עוד לפני כן4 וַיָּבֹא אֶל הָעִיר אֲפֵק עם עבדיו הקרובים אליו5, והתחבא בְּחֶדֶר המצוי בְּתוך חָדֶר אחר, להסתיר עצמו6: ס
1. רד״ק.
2. רד״ק.
3. רד״ק.
4. רלב״ג. ורד״ק מבאר שהיה מבין הראשונים במפולת של החומה או מהאחרונים כך שניצל וזה היה מאת ה׳ יתברך.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לא) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ עֲבָדָיו֒ הִנֵּה⁠־נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי⁠־מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם נָשִׂ֣ימָה נָּא֩ שַׂקִּ֨ים בְּמׇתְנֵ֜ינוּ וַחֲבָלִ֣ים בְּרֹאשֵׁ֗נוּ וְנֵצֵא֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אוּלַ֖י יְחַיֶּ֥ה אֶת⁠־נַפְשֶֽׁךָ׃
And his servants said to him, "Behold now, we have heard that the kings of the house of Israel are merciful kings. Let us, please, put sackcloth on our loins, and ropes upon our heads, and go out to the king of Israel; perhaps he will spare your life.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ עַבְדוֹהִי הָא כְעַן שְׁמַעְנָא אֲרֵי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲרֵי מַלְכֵי גָמְלֵי חִסְדָא אִינוּן נֵיסַר כְּעַן סַקִין בְּחַרְצָנָא וְאַטוּנִין בְּרֵישָׁנָא וְנִפּוֹק לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל מָאִים יְקַיַם יַת נַפְשָׁךְ.
וחבלים בראשנו – אין בו יו״ד, לפיכך הריש בחולם כדרך היחיד, כי הרבים הוא בקמץ הרי״ש. ויש ספרים כתוב ביו״ד, ואם כן הוא, בא הרי״ש בחולם, כמו: בכל ראשיו קרחה (ישעיהו ט״ו:ב׳). וגם במסורת מצאתי מחלוקת במלה הזאת אם הוא מלא או חסר.
וכראות עבדיו שלא היה לו מקום לנוס, ולא יוכל לצאת מן העיר כי אם שיפול ביד בני ישראל, אמרו הנה נא שמענו שמלכי בית ישראל מלכי חסד הם, ר״ל שנוהגים לעשות חסד חנם עם כל אדם, וישימו שקים במתניהם וחבלים בראשם ויצאו אליו אולי יחיה את נפש בן הדד, והנה היו השקים במתניהם כדרך שבויי המלחמה, והחבלים בראשיהם מוכנים להתלות בהם, וכאלו אמרו בזה אדוננו המלך הננו שבויי חרבך וראויים אנחנו שתצוה לתלות את ראשנו בחבלים הללו אם לא מפני היותך מלך חסד.
וחבלים בראשנו – ברוב ספרים שלפני חסר יו״ד ומסורת שלהם ב׳ וחסר וחברו דמו בראשנו (יהושע ב) וכן כתב ר׳ יונה. ויד ספרים וחבליה בראשינו מלא ביו״ד הרבים ומסורת שלהם ב׳ חד מלא וחד חסר. ורד״ק הביא שתי הסברות בפי׳ ובשרשים ומהפירוש נראה שתפס סברא ראשונה עיקר.
מלכי חסד – להתחסד עם אויביה.
נשימה נא שקים וכו׳ – להראות הכנעה ללכת כשבויי מלחמה, לבושי שקים והחבלים בראשיהם, מוכנים לתלותם בהם.
וחבלים בראשנו – כעכדים שמביאים אותם למכור ונותנים חבלים על צוארם למשכם כבהמות.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם ומתחסדים אף עם אויביהם1, נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ להראות הכנעה ללכת כשבויי מלחמה2 וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ כמוכנים להיתלות בהם3, וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לבקש ממנו רחמים עליך, אוּלַי כשיראה את הכנעתנו יחוס עליך וְיְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיַּחְגְּרוּ֩ שַׂקִּ֨ים בְּמׇתְנֵיהֶ֜ם וַחֲבָלִ֣ים בְּרָאשֵׁיהֶ֗ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ עַבְדְּךָ֧ בֶן⁠־הֲדַ֛ד אָמַ֖ר תְּחִי⁠־נָ֣א נַפְשִׁ֑י וַיֹּ֛אמֶר הַעוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃
So they girded sackcloth on their loins, and put ropes on their heads, and came to the king of Israel, and said, "Your servant Ben-hadad says, 'Please, spare my life.'" And he said, "Is he yet alive? He is my brother.⁠"
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲסָרוּ שַׂקִין בְּחַרְצֵיהוֹן וְאֵטוּנִין בְּרֵישֵׁיהוֹן וַאֲתוֹ לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַרוּ עַבְדָךְ בַּר הֲדַד אֲמַר תִּתְקַיָם כְּעַן נַפְשִׁי וַאֲמַר הַעוֹד כְּעַן קַיָם אָחִי הוּא.
והנה בראשונה כשדברו לאחאב אמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי, רוצה לומר אינו שואל ממך מלכות ולא שררה כי אם חיי ראשו בלבד, ואחאב (כדרך האויל שמשיב דבר בטרם ישמע) כששמע שם בן הדד השיבם העודנו חי אחי הוא, ובזה היה אליו מהאשמה והסכלות מה שלא יעלם, כי הנה בהיות אחאב על כסא מלכותו בשמרון כששלח אליו בן הדד לאמר כספך וזהבך לי הם, השיבו אחאב כדברך אדוני המלך ואמר כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה. והנה לא אמר אז בן הדד אחי הוא, כ״ש בהיות הדד תחת כפות רגליו למה לא קבל המאמר שאמרו עבדך בן הדד? ולמה השיבם אחי הוא? ואם היה שירא להלחם עמו ונתנו ה׳ לפניו והחרימו והיה בידו מן הידוע שהיה עבדו ואויבו לא אחיו.
העודנו חי – וכי הוא עדיין חי ולא הומת במלחמה, כי מעתה לבו לא יפחד, כי חביב הוא לי כאח, ולא יעשה לו מאומה רע.
עבדך בן הדד אמרו הוא מקבל להיות עבדך לבד שלא תמיתהו ומלך ישראל הסכיל עשו שמלבד שהיה ראוי שלא להחיותו, עכ״פ היה לו לכבשו לעבד והוא אמר אינו רוצה להחזיקו לעבד רק אחי הוא.
וַיַּחְגְּרוּ עבדי בן הדד שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַישימו חֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אליו, עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר אני מוכן לקבל את אַדְנוּתְךָ1 עלי ובלבד שתְּחִי נָא נַפְשִׁי ולא תהרגני, וַיֹּאמֶר אחאב הַעוֹדֶנּוּ חַי וכי לא הומת במלחמה2?! שלא יפחד, לא אעשה לו כל רע ואפילו לא אקח אותו לעבד אלא יהיה חופשי3, כי כְּאָחִי הוּא נחשב:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לג) וְהָאֲנָשִׁים֩ יְנַחֲשׁ֨וּ וַֽיְמַהֲר֜וּ וַיַּחְלְט֣וּ הֲמִמֶּ֗נּוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אָחִ֣יךָ בֶן⁠־הֲדַ֔ד וַיֹּ֖אמֶר בֹּ֣אוּ קָחֻ֑הוּ וַיֵּצֵ֤א אֵלָיו֙ בֶּן⁠־הֲדַ֔ד וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ עַל⁠־הַמֶּרְכָּבָֽה׃
Now the men took it for a sign, and quickly took his word, and they said, "Your brother Ben-hadad.⁠" Then he said, "Go, bring him.⁠" Then Ben-hadad came forth to him; and he brought him up into his chariot.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְגַבְרַיָא נְחִישׁוּ וְאוֹחִיאוּ וְחַטְפוּהָא מִנֵיהּ וַאֲמַרוּ אָחוּךְ בַּר הֲדַד וַאֲמַר עוּלוּ דַבְּרוּהִי וּנְפַק לְוָתֵיהּ בַּר הֲדַד וְאַסְקֵיהּ לִרְתִיכָא.
ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו – ינחשו לשון מנחש. אמרו: כיון שנפלו דברי שלום בפיו אפילו שלא במתכוין, סימן טוב הוא זה, וימהרו להחזיק הדבר.
ויחלטו – לשון צמיתות. כרתו הדבר מפיו שלא יחזור בו. והה״א של הממנו נוטה במסורת לשתי התיבות, כאלו נכתב: ויחלטוה ממנו, אם ממנו יצא הדבר בכוונת הלב.
The [men] took it for a [good] omen, and they hurried to confirm it from him. "ינחשו" is an expression of "divining.⁠" They said that since words of peace fell from his mouth,⁠1 even unintentionally, it is a good sign, and they hastened to confirm the matter.
To confirm. [ויחלטו is] an expression of "confirmation.⁠" They cut the word from his mouth so that he should not retract. According to the Masorah, the 'ה' of "הממנו" leans to both words,⁠2 as though it were written, ויחלטוה ממנו [=and they caught it from him], whether the word emanated from him intentionally.
1. Ben-Hadad's men originally referred to their master as "your servant,⁠" when they addressed Achov, but once they heard Achov refer to Ben-Hadad as "my brother,⁠" they change and called him "your brother,⁠" too.
2. The preceding word [ויחלטו] and the succeeding word [הממנו].
ויחלטו הממנו – ויחלטו הדבר ממנו לידע אם מחשבתו לטובה אם לאו.
ויחלטו – לשון חלוטין.
ויחלטו הממנו – מלת: הממנו דבק עם מלת: וינחשו, לא עם מלת: ויחלטו, ורבים כמוהו.
ופירושו: כי האנשים היו מנחשים כשאמרו: עבדך בן הדד (מלכים א כ׳:ל״ב), אמרו אם ישמעו ממנו מענה טוב יחשבוהו לסימן שיחייהו, וכיון שאמרו לו הם: עבדך (מלכים א כ׳:ל״ב), והוא אומר: אחי הוא (מלכים א כ׳:ל״ב), מהרו ואמרו: אחיך.
ומה שאמר: וימהרו ויחלטו, ושניהם לשון מהירות, לרוב מהירותם שעד שלא גמר הדבר מפיו לומר אחי הוא, הם אמרו: אחיך. וכן דרך הלשון לכפול המלים לחזק הענין, כמו: האכה אכה אבי (מלכים ב ו׳:כ״א), האדרש אדרש (יחזקאל י״ד:ג׳), בדרך בדרך אלך (דברים ב׳:כ״ז) והדומים להם.
ויונתן תרגם: וחטפוהא מיניה, כאילו ה״א הממנו קשורה עם ויחלטו, כאילו אמר: ויחלטוה ממנו.
באו קחוהו – כתרגומו: עולו דברוהי, כלומר: הכניסוהו לעיר והביאוהו אלי.
ויחלטו הממנו – אבן ג׳אנח פי׳ עיקר המלה ויחלטוה ממנו, כלומר חטפו המלה ממנו, שאמר אחי הוא ואמרו לו אחיך בן הדד. ותרגום ״וחטפוה מיניה״, ור׳ דוד קמחי פירש כי מלת ״הממנו״ שבה למלת ״ינחשו״, כלומר ינחשו אם ממנו ישמעו דבר טוב, וכששמעו מהרו.
והאנשים ינחשו – רוצה לומר: שהיה מנחשי׳ בדבור וכאשר שמעו שאחאב קראו אחיו אז ידעו כי לא יצטרך בן הדד להשים נפשו עבד לאחאב ולזה מהרו והחליטו המאמר לדעת הממנו אמר אחאב שהוא אחיו כי אולי לא שמע אחאב דבריהם כשאמר להם אחי הוא ולזה מהרו לאמר אחיך בן הדד ואז ענה אחאב להם ואמר באו וקחוהו ויצא אליו בן הדד מן העי׳ שהי׳ נחבא בה ויעלהו אחאב על המרכבה ויאמר הדד לאחאב הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב לך וחוצות תשים לך בדמשק לקחת שם מכס מהסחרים הנעשים כאשר שם אבי בשמרון ואז השיב לו אחאב ואני בברית אשלחך מאחר שתעשה לי כן ויכרות לו ברית וישלחהו.
והנה עבדי בן הדד היו יותר חכמים ממנו, שכאשר שמעו דבריו אחי הוא החליטו הדברים ממנו, לפי שהאנשים ההם היו מנחשים, כלומר יודעים בדרך ארץ ובמדיניות הרבה, כמו (בראשית מ״ד ט״ו) נחש ינחש איש אשר כמוני, ובהיותם אומרים לאחאב עבדך בן הדד ראו שהוא אמר אחי הוא, ומיד מהרו לשנות דבריהם ולומר לשון אח במקום מה שהיו אומרים לשון עבד, ומלת ויחליטו הוא כמו וימהרו, ששניהם לשון מהירות וזריזות, וענינו שבראשונה היו אומרים עבדך בן הדד, ולפי שחשבו שהיה מההכרח שישתעבד לאחאב וישאר לו עבד עולם מלך אסור ברהטים, וכאשר שמעו שאמר אחי הוא בהיותו אויבו ולוחם בו, הכירו כי לא יצטרך בן הדד להשים נפשו עבד לאחאב, ולזה סדרו דבריהם בלשון אח, ועל כיוצא בזה נאמר (משלי י״ז י״ז) ואח לצרה יולד, כי זה היה לרעתו ולצרות של אחאב. וזכר שהוא השיבם בואו קחוהו ושיצא אליו בן הדד והעלהו על המרכבה
וימהרו – וכן וישלחוה בנסחאות כתובי יד הוא״וין במאריך וגם בקצת דפוסים ישנים.
ינחשו – מלשון נחוש וסימן טוב, וכן: נחשתי ויברכני ה׳ (בראשית ל׳:כ״ז), ורוצה לומר: ביאתך לי לסימן טוב, ויברכני ה׳.
ויחלטו – התרגום של לצמיתות (ויקרא כ״ה:כ״ג), הוא לחלוטין, וענינו דבר המתקיים מבלי השתנות.
והאנשים – עבדי בן הדד.
ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו – רוצה לומר: בשמעם שאמר אחי הוא, היו מחזיקים הדבור לניחוש וסימן טוב, ולזה מהרו והחליטו הדבור היוצא ממנו, וחזרו ואמרו גם המה אחיך בן הדד.
והאנשים לא האמינו מתחלה שאמר זה בלב שלם וחשבו שהוא דרך צחוק,
וינחשו הממנו והתחילו לנחש ולנסות אם יצאו הדברים ממנו בלב שלם, אבל וימהרו ויחלטו ויאמרו אחיך בן הדד כי תיכף החליטו הדבר לאמת, כדי שלא יוכל לחזור, והוא קחהו על המרכבה.
ינחשו – מה שאמר אחאב ״אחי הוא״ לקחוהו לסימן טוב ומהרו לחלוט כלו׳ לגזול המלה מפיו באמרם גם הם ״אחיך בן הדד״ וה״א של הממנו יש להטותה אל ויחלטו, ויחלטוה (הדבר כמו קטנה או גדולה שענינו דבר גדול או קטון, והוא לשון סתמי neutrum) ממנו, ותרגום של לצמיתות (בהר סיני) הוא לחלוטין.
וְהָאֲנָשִׁים עבדי בן הדד1 לא האמינו מתחלה שאמר אחאב דברים אלו בלב שלם וחשבו שאמר אותם דרך צחוק2, אולם אמרו כיון שנפלו דברי שלום בפיו של אחאב אפילו שלא במתכוין סימן טוב הוא זה3, ולכן יְנַחֲשׁוּ – התחילו לנחש ולנסות לבדוק אם יָצְאוּ הדברים מאחאב בלב שלם4, ותיכף וַיְמַהֲרוּ – מיהרו וַיַּחְלְטוּ – לקייים5 דבריו, דהיינו לְהָפְכָם לדברים שלא ניתן יהיה לחזור מהם6, וכדי לבדוק הֲאם מִמֶּנּוּ – מאחאב יצאו הדברים בכוונת הלב7, וַיֹּאמְרוּ לו מיד8 אָחִיךָ בֶן הֲדַד, ובאומרם ״אחיך״ קיבעו למעשה את דבריו של אחאב, ומשכך וַיֹּאמֶר – אמר להם אחאב בֹּאוּ הכניסוהו לעיר, קָחֻהוּ והביאו אותו אֵלַי9, וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ אחאב עַל הַמֶּרְכָּבָה:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם .
3. רש״י. שהיו מנחשים בדיבור ומחזיקים הדיבור לניחוש וסימן טוב, רלב״ג, מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. רש״י, מצודת ציון.
7. רש״י.
8. רד״ק.
9. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֡יו הֶעָרִ֣ים אֲשֶׁר⁠־לָֽקַח⁠־אָבִי֩ מֵאֵ֨ת אָבִ֜יךָ אָשִׁ֗יב וְ֠חֻצ֠וֹת תָּשִׂ֨ים לְךָ֤ בְדַמֶּ֙שֶׂק֙ כַּֽאֲשֶׁר⁠־שָׂ֤ם אָבִי֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וַאֲנִ֖י בַּבְּרִ֣ית אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיִּכְרׇת⁠־ל֥וֹ בְרִ֖ית וַֽיְשַׁלְּחֵֽהוּ׃
And he said to him, "The cities which my father took from your father I will restore; and you shall make markets for yourself in Damascus, as my father made in Samaria.⁠" "And I will let you go with this treaty.⁠" So he made a treaty with him, and let him go.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ קִרְוִין דִנְסִיב אַבָּא מִן אָבוּךְ אָתֵיב וְשׁוּקִין תְּמַנֵי לָךְ בְּדַמֶשֶׂק כְּמָא דְמָנֵי אַבָּא בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנָא בִּקְיַם אֲשַׁלְחִינָךְ וּגְזַר לֵיהּ קְיָם וְשִׁלְחֵיהּ.
ויאמר אליו – בן הדד, הערים אשר לקח אבי מאת אביך עמרי, אשיב לך.
וחוצות תשים לך בדמשק – ותהי מושל בה, והיא ראש למלכותי.
כאשר שם אבי בשומרון – עירך על כרחך. וכל זה היה אומר מיראה.
אמר לו אחאב: ואני בברית הזאת אשלחך.
He [Ben-Hadad] said. Ben-Hadad [said], "The cities that my father took from your father Omri, I will return to you.⁠"
And you may establish markets in Damascus. And you rule in it, although it is the capital of my kingdom.⁠1
As my father established in Shomron. Your city, against your will. He was saying all this out of fear. Achov said to him, "And with this treaty I will release you.⁠"
1. And you can collect taxes from the markets in Damascus (Radak).
ויאמר אליו – בן הדד לאחאב.
וחוצות תשים לך בדמשק – שהיא עיר שלי ותהי מושל בה.
כאשר משל שם אבי – בעל כורחך בשומרון שהיא עיר שלך, וכל זה היה אומר מיראה.
אמר לו אחאב ואני בברית הזאת אשלחך.
וחצות תשים לך בדמשק – פירוש: שוקים, שיהיו מוצאי השוקים ממה שיקנו וימכרו בהם יהיה המכס שלו. וכתרגום יונתן חצות – שוקים, נ״א: קירוין.
ואני בברית אשלחך – אמר לו אחאב: כיון שתעשה זה אני אשלחך בשלום בברית שאכרות לך מעתה.
ומה שאמר: בברית – עם בי״ת הידיעה, כלומר בזאת הברית, שתקיים לי מה שאמרת.
ואני בברית – הזה שאמרת אשלחך, והוא דבר אחאב אל בן הדד.
ואז אמר אליו בן הדד הנזכר הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב, רוצה לומר שישיבם אל מלך ישראל ושישים לו חוצות בדמשק לקחת שם המכס כאלו היה דמשק שלו.
ואמר כאשר שם אבי בשומרון, כי אביו של אחאב היה משועבד לארם, עד שמלכי ארם הושיבו בשמרון מקבלי המכס, וכן אמר בן הדד לאחאב שיעשה לו בדמשק. ואחאב נתפייס בזה ואמר לו ואני בברית אשלחך, ר״ל עם היות מהראוי שתשב ברשותי עד אשר תעשה כאשר דברת, הנה אני מאמין בדבריך ואשלחך כשתכרות לי ברית לעשות מה שדברת. וגם בזה היה אליו מהפשע, כי לא האמין כן בן הדד ממנו כאשר אמר כספך וזהבך וגומר והאמין אחאב לדבריו, ואין ספק שאם היה כן אחאב ביד בן הדד היה לוקח ממנו את כל ארצו ואת כספו וזהבו ונשיו ובניו, כאשר שאל (בן הדד) בגובה לבו ובזדן רוחו מאתו:
ויאמר – בן הדד אל אחאב.
וחוצות – בעיר המלוכה דמשק, תעשה לך שווקים, כאילו היתה עירך.
ואני בברית – זה מדברי אחאב שהשיב ואמר לו, כאשר תכרות לי ברית על זה, אז אשלחך לנפשך.
ויאמר עוד הסכיל שהוא רצה להכנע אליו קצת להשיב לו הערים, והוא השיב לו ואני בברית אשלחך אני איני מבקש דבר רק כריתת ברית לאחוה, ובזה שלחהו, ובאמת לא החזיר לו הערים וזה היה לו למוקש אח״כ (לקמן כ״ב) ורחמי רשעים אכזרי.
וחצות – איזה חוצות מעיר דמשק או ימים בשנה שבהם ימכרו סוחרי עמך את סחורתם.
ואני בברית אשלחך – זה הוסיף אחאב על דבור בן הדד.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בן הדד1 הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ עָמְרִי אָשִׁיב לך, וְחוּצוֹת ושווקים2 תָּשִׂים לְךָ בְעיר הבירה שלי3 דַמֶּשֶׂק ותהיה מושל בה4 כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי שווקים בְּשֹׁמְרוֹן עירך על כורחך5, ועל דבריו אלו ענה לו אחאב6 וַאֲנִי איני מבקש דבר רק כריתת ברית לאחווה7, וכאשר תכרות לי ברית כפי שדיברת, אז בַּבְּרִית הזו אֲשַׁלְּחֶךָּ לנפשך8, וַיִּכְרָת לוֹ בן הדד בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ אחאב, ובאמת לא החזיר לו הערים וזה היה לו למוקש לאחר מכן9: ס
1. רש״י, מצודת דוד.
2. תרגום יונתן, רד״ק.
3. כך משמע מרש״י.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רש״י, מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
9. ראה להלן בפרק כב, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לה) וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל⁠־רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיְמָאֵ֥ן הָאִ֖ישׁ לְהַכֹּתֽוֹ׃
And a certain man of the sons of the prophets said to his fellow by the word of Hashem, "Smite me, please.⁠" And the man refused to smite him.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְגַבְרָא חַד מִבְּנֵי תַּלְמִידֵי נְבִיַיָא אֲמַר לְחַבְרֵיהּ בְפִתְגָמָא דַייָ מְחֵינִי כְעַן וְלָא אֲבָא גַבְרָא לְמִימְחֵיהּ.
ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר י״י הכיני נא – זה היה מיכה. בראשונה אמר לו הראית כל ההמון הזה. בשניה אמר לו התחזק ודע וראה כי לתשובת השנה וגו׳ (מלכים א כ׳:כ״ב). ובשלישית אמר לו יען כי אמרו ארם (מלכים א כ׳:כ״ח). ובאחרונה אמר לו מי יפתה את אחאב (מלכים א כ״ב:כ׳).

רמז רכא

שנו רבותינו שלשה מיתתן בידי אדם ושלשה מיתתן בידי שמים. המתנבא מה שלא שמע. ומה שלא נאמר לו. והמתנבא בשם אלילים מיתתן בידי אדם. הכובש נבואתו. ומוותר על דברי נביא. ונביא שויתר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. מנא ה״מ אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע אשר לא צויתיו הא לחבירו צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע״א וכתיב ומת הנביא ההוא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק. הכובש את נבואתו ומוותר על דברי נביא ונביא שויתר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי קרי ביה לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע וכתיב אנכי אדרוש מעמו בידי שמים. המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה שנאמר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר י״י באלה תנגח את ארם. מאי הוה ליה למעבד רוח נבות אטעיתיה דכתיב ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמוד לפני י״י וא״ר יוחנן זה רוחו של נבות היזרעאלי, הוה ליה למבדק כדר׳ יצחק דא״ר יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד. עובדיה אמר זדון לבך השיאך. ירמיה אמר תפלצתך השיא אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהון כהדדי שמע מינה לאו כלום אמרי. ודילמא לא הוה ידע לה להא דרב יצחק יהושפט הוה התם דקאמר להו דכתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לי״י. אמר ליה והא קיימי כל הני אמר ליה כך מקובלני מבית אבי אבא שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים וכו׳. המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה התחתון וקאמר כה אמר י״י הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם. נשא חנניה ק״ו בעצמו ואמר ומה עילם שלא בא אלא לעזור את הכשדים לפי שעה אמר הקב״ה הנני שובר את קשת עילם, בבל עצמו עאכ״ו, אתא איהו ואמר בשוק העליון כה אמר י״י שברתי את עול מלך בבל, א״ר פפא לאביי הא לחבריה נמי לא נאמר ליה, א״ל כיון דאתיא ליה בק״ו למדרש כמאן דאיתמר ליה דמי והוא ניהו לא נאמר לו. המתנבא בשם אלילים כגון נביאי הבעל. הכובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. המוותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר י״י לא תאכל לחם וגו׳ ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב וישב ויאכל לחם בביתו וכתיב וילך מאצלו (וימיתהו) [וימצאהו] האריה [ויכהן].
הכני נא – סימן זה רע על אחאב, שאמר לו הנביא על פי הגבורה להכות את בן הדד ולא הכהו, ואף זה שאמר לו הנביא בדבר י״י: הכיני, ולא הכהו, כשם שנפרע מזה, יפרע מאחאב.
בדבר י״י – הקב״ה אמר שתכה אותי.
Hit me now. This sign was bad for Achov, for the prophet said to him by the word of the Almighty to kill Ben-Hadad, and he did not kill him.⁠1 Also, this one to whom the prophet said by the word of God, "Hit me,⁠" and he did not hit him, just as He punished him, He would punish Achov.
By the word of Adonoy. The Holy One Blessed Is He, said that you should hit me.
1. Achov chose to be gracious to Ben-Hadad even though he had been commanded to destroy Arom. However, dealing mercifully with evildoers is evil in itself because the evildoers will eventually cause others to suffer (Radak).
הכני נא – סימן זה על אחאב שנאמר לו מפי הגבורה להכות את בן הדד ולא הכהו וכשם שנפרע מזה תפרע מאחאב.
בדבר י״י – אמר לו הקב״ה אמר שתכה אותי.
ואיש אחד מבני הנביאים – כתרגומו: מתלמידי נבייא, ואמרו כי זה הנביא היה מיכיהו.
הכיני נא – נכתב ביו״ד מקום למ״ד הפעל. ומשל זה היה על אחאב, שאמר לו הנביא: ונתתי את כל ההמון הזה בידך (מלכים א כ׳:כ״ח), וכמו שהאיש הזה מאן להכותו, כן אחאב לא רצה להכות את בן הדד, ועבר על פי י״י. הלא ראה כי הנותרים שנסו אל אפקה הרגם האל כדי שלא יותר מהם אחד, ולא השאיר בן הדד אלא לנסות בו אחאב, והוא היה לו להבין כי לא רצה האל יתברך שיותר אחד מהם, וחמל על בן הדד, והחמלה על הרשעים אכזריות, כי ידוע כי סופם לעשות מלחמה. וכן שאול שחמל על אגג, חרה בו אף י״י, וכמו שהאריה הכה איש שמאן להכות הנביא בדבר י״י, כי כן היה דינו, כמו שאמרו: העובר על דברי נביא מיתתו בידי שמים שנאמר אנכי אדרש מעמו (דברים י״ח:י״ט). ואם תאמר: היאך ידע האיש כי בשם י״י אמר, והלא לא נתן לו אות? כשמוחזק הנביא אין שואלין ממנו אות, וחייב אדם להאמין בו. כן אחאב שמאן להכות מלך ארם, נפל בידו והכהו, כמו שאמר לו הנביא: נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב).
הכני נא – אין הטעם הכאה למות רק הכאות מעטות עד שיעשה לו חבורה מה, וראה הפלגה כי זה האיש לא שמע אל הנביא שאמר לו זה בדבר י״י ונענש, והשני הפליג שעשה בו פצעים שהם יותר רעים מחבורות, כי הכני שם משותף לכל, ואם עשה לו פצע אשר מת בו מה פשעו, אחר שהוא אמר לו במוחלט הכני נא, וכבר הארכתי ע״ז בפי׳ התורה, וזכור זה שהענינים האלה ראוים במקום ובמקומות מצדדים שונים. ובאור הכל אוצר י״י יבוא.
ומפני זה היה שאיש אחד מבני הנביאים (והוא מיכיהו הנזכר שניבא לו ארבעה פעמים על דבר המלחמות האלה, ונקרא מבני הנביאים, לפי שהיה מתלמידי אליהו ומאותם שהיו מכינים עצמם לקדושה ולנבואה) אמר אל רעהו שהיה מבני הנביאים כמוהו שיכהו בדבר ה׳.
וימאן – לא רצה.
מבני הנביאים – הוא מיכיהו בן ימלה (סנהדרין פ״ט:).
בדבר ה׳ – בשליחתו של ה׳.
הכיני נא – הוא למשל על אחאב, שנצטוה להרוג את בן הדד.
(לה-מב) השאלות:
למה הוכה הנביא בדבר ה׳ מה חטא ומה היה כוונת המשל הזה שהוא ספור בדוי.
ואיש אחד מבני הנביאים – כוונת הנבואה הזאת, כי בן הדד נלחם נגד אלהי ישראל, כמ״ש אלהי הרים אלהיהם, וה׳ הכה את עמו, רק איש אחד בן הדד שנשאר בחיים מסרו ביד אחאב וישראל להרגו, ויען שהוא איש מלחמתו של ה׳, שנמסר בידם לשמרו, אמר להם שבאם ימלט מידם יהיה נפש המלך תחתיו, (כמו שנהרג אח״כ ממנו) ועמו תחת עמו לבזה ולשלל, כמו שהיה ראוי שיבוזו את ערי ארם, ואחר שבערבות השמירה הלזו נכנסו המלך והעם, גם הנביא שהיה נמצא במלחמה ההוא וידע מדבר ה׳ נתחייב עונש על שלא מיחה במלך, וכדי שלא יוכה ע״י חיל ארם הקל ה׳ ענשו שיוכה בדבר ה׳ ע״י איש ישראל,
ולכן אמר לרעהו בדבר ה׳ הכיני נא – כי נתחייב הכאה בדין, וספר במשל שהראשון לא שמע אל נבואתו ולא רצה להכותו ונענש ובזה הראו כי כשמצוה ה׳ להכות איש יענש הבלתי שומע בקולו, ובזה הראה לו כי יענש על שלא שמע לדברי ה׳ להכות את בן הדד.
וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הוא מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה1 אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר בציווי יְהוָה2, הַכֵּינִי נָא3 שהקב״ה אמר שתכה אותי4, וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ:
1. רד״ק.
2. ומשל זה היה על אחאב שלא היכה את בן הדד כציווי ה׳ ונענש כפי שהאיש כאן נענש, רש״י, רד״ק.
3. וראה את דברי המלבי״ם המבאר מדוע היה חייב ע״פ דין לקבל מכה .
4. רש״י.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹא⁠־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔הי״י֔ הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאֶצְל֔וֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָאַרְיֵ֖ה וַיַּכֵּֽהוּ׃
Then he said to him, "Because you have not listened to the voice of Hashem, behold, as soon as you have departed from me, a lion shall slay you.⁠" And as soon as he departed from him, a lion found him and slew him.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ חֲלַף דְלָא קַבֵּלְתָּא לְמֵימְרָא דַייָ הָא אַתְּ אָזֵיל מִלְוָתִי וְיִקְטְלִנָךְ אַרְיָא וַאֲזַל מִלְוָתֵיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ אַרְיָא וְקַטְלֵיהּ.
יען לא שמעת בקול י״י – ידוע שהעובר על דברי נביא חייב מית׳ כבר כתב זה בתורה.
ולפי שלא קיים דבר הנביא הכהו הארי׳ כמו שהיה בעדו הנביא. וכבר שנו רז״ל במסכת סנהדרין פרק אלו הן הנחנקין (דף פ״ט ע״א) שלשה מיתתן בידי אדם ושלשה מיתתן בידי שמים, המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם ע״ז מיתתן בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא, ונביא שוותר על ידי עצמו מיתתן בידי שמים. ולפי זה היה האריה שליח ההשגחה על זה, וכמו שאמר הנביא (עמוס ג׳ ח׳) אריה שאג מי לא ירא ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה ועברת על דברי הנביא, אתה חייב מיתה1, לכן הִנְּךָ הוֹלֵךְ – כשתלך מֵאִתִּי וְהִכְּךָ – יהרוג אותך הָאַרְיֵה, וַיֵּלֶךְ האיש מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ – ומת האיש2:
1. רלב״ג.
2. והיה חייב האיש לשמוע לקול הנביא למרות שלא נתן לו אות, משום שבנביא המוחזק בעם כנביא אמת אין שואלים ממנו אות, רד״ק.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לז) וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ הָאִ֖ישׁ הַכֵּ֥ה וּפָצֹֽעַ׃
Then he found another man, and said, "Smite me, please.⁠" And the man smote him, smiting and wounding him.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַשְׁכַּח גַבְרָא אוֹחֲרָנָא וַאֲמַר מְחֵינִי כְעַן וּמְחָהִי גַבְרָא מְחָהִי וּפַדְעֵיהּ.
ופצוע – מכת חבורה.
And wounding him. A wounding blow.
ופצוע – מכת חבורה.
הכה ופצוע – הפצע הוא מכת דם.
ובדרש: אותה טפת דם שיצאה מן הצדיק היתה כפרה לישראל שלא מתו מהם במלחמת רמות גלעד, שהרי אמר לו הנביא: ועמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב), כי חייבי מיתה היו אלא שאותה טפת דם היתה כפרה להם.
ומפני שנענש האיש הזה להיותו עובר על דברי הנביא, היה שאיש אחר אשר אמר לו בדבר השם שיכהו הכה אותו הכה ופצוע, ר״ל הכאה ופציעה כפולה ומכופלת.
ופצוע – מכה המוציאה דם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

וַיִּמְצָא מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר לו הַכֵּינִי נָא, וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ – מכה המוציאה דם1, ואותה טיפת דם שיצאה מן הצדיק, היתה כפרה לישראל2:
1. רש״י, מצודת ציון.
2. שלא מתו במלחמות רמות גלעד על אף שאמר לו הנביא ״וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ״ להלן בפס׳ מ״ב, ירושלמי סנהדרין פ״א ה״ה, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לח) וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל⁠־הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּאֲפֵ֖ר עַל⁠־עֵינָֽיו׃
So the prophet departed, and waited for the king by the way, and disguised himself with a covering over his eyes.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַל נְבִיָא וְקָם לְמַלְכָּא עַל אוֹרְחָא וּכְרִיךְ בְּמַעֲפָרָא עֵינוֹהִי.
ויתחפש באפר – שינה את מעפורתו שלא יכירוהו, כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש.
באפר – תרגמו יונתן: במעפרא, הוא סודר.
And disguised himself with a kerchief. He changed his hooded cloak so that they would not recognize him. Any change of clothes is an expression of disguise.
With a kerchief. [Targum] Yonatan rendered this במעפרא, "a hooded cloak.⁠"
ויתחפש באפר – שינה את מעפורתו שלא יכירהו, כל לשון חיפוש בגדים לשון שינוי הוא.
באפר – תרג׳ במעפרא הוא סודר.
ויתחפש באפר – השתנה באפר ששם על עיניו, שלא יכירהו מלך ישראל.
ותרגום: וכריך במעפרא עינוהי. ונסחא אחרת: וכריך במעפרא עלי אפוהי.
באפר – אפר הוא צעיף, והוא הפוך, מן: פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח). ובי״ת באפר קמוצה, מורה על הידיעה, ואף על פי שהנביא כבר עשה משל על דבר אחאב, אמר למלך עוד דבר משל שישפוט הוא בעצמו המשפט.
ויתחפש באפר – אבן ג׳אנח פירש מסוה, והתרגום מעיד על זה ״וכריך במעברא על עינוהי״.
באפר – זה הוא כמו מסוה דק הנקבים כמו יריעת טאמיס, ונקרא אפר כי בו מנקים האפר והעפר, וכן מנהג הארץ ההיא עד היום כי יחושו בעיניהם.
ויתחפש באפר על עיניו – הנה אפר הוא צעיף והשתנה בו בששמהו על עיניו כדי שלא יכירהו מלך ישראל.
והנביא עם ההכאות והרבות פצעיו אשר לו התחפש באפר בין עיניו, באופן שלא הכירו המלך, כי רצה הנביא להרכיב שני משלים יסכימו שניהם לענין אחאב, אם הראשון במה שאמר שיכהו בדבר ה׳.
ויעמד למלך אל הדרך – במקצת ספרים כ״י ודפוסים ראשונים כתוב על וכן תרגם יונתן.
ויתחפש – ענין השתנות המלבוש, וכן: התחפש ובוא (מלכים א כ״ב:ל׳).
באפר – בצעיף, והוא הפך מן פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח), שהוא מענין היופי והשבח שיש להאדם כשהצעיף בראשו.
ויעמוד למלך – עמד על הדרך, להמתין עד יעבור המלך.
ויתחפש באפר – שינה עצמו בלבוש אפר אחר, לשומו ממעל לעיניו, וזהו בכדי שלא יכירו המלך, על ידי לבוש האפר אשר לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

ויתחפש – שנה עצמו עד שצריך לדרוש מי הוא, לשון ויחפש ולא מצא את התרפים (ויצא).
באפר – בלשון משנה מעפורת (כלים פ׳ כ״ט מ׳ א׳) סודר Sudario בגד לנגב הזיעה Sudore והוא מטפחת בלשון מקרא משרש טפח שבלשון חכמים ענינו לחות ומשקה (טופח על מנת להטפיח).
וַיֵּלֶךְ מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד להמתין1 לַמֶּלֶךְ אחאב עַל הַדָּרֶךְ, וַיִּתְחַפֵּשׂ שלא יכירהו המלך2 בָּאֲפֵר – בצעיף3 שֶׁשָּׂם עַל עֵינָיו, וזאת כדי לומר למלך משל שישפוט הוא בעצמו את המשפט4:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק.
3. רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון.
4. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לט) וַיְהִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ עֹבֵ֔ר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל⁠־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֜אמֶר עַבְדְּךָ֣׀ יָצָ֣א בְקֶרֶב⁠־הַמִּלְחָמָ֗ה וְהִנֵּֽה⁠־אִ֨ישׁ סָ֜ר וַיָּבֵ֧א אֵלַ֣י אִ֗ישׁ וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמֹר֙ אֶת⁠־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה אִם⁠־הִפָּקֵד֙ יִפָּקֵ֔ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ א֥וֹ כִכַּר⁠־כֶּ֖סֶף תִּשְׁקֽוֹל׃
And as the king passed by, he cried to the king; and he said, "Your servant went out into the midst of the battle; and, behold, a man turned aside, and brought a man to me, and said, 'Keep this man; if by any means he is missing, then your life shall be for his life, or else you shall pay a talent of silver.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה מַלְכָּא עֲבַר וְהוּא צָוַח קֳדָם מַלְכָּא וַאֲמַר עַבְדָךְ נָפַק בְּגוֹ קְרָבָא וְהָא גַבְרָא זָר וְאַיְתֵי לִי גַבְרָא וַאֲמַר טַר יַת גַבְרָא הָדֵין אִם מִשְׁגָא יִשְׁגֵי וּתְהִי נַפְשָׁךְ חֲלַף נַפְשֵׁיהּ אוֹ כִכְּרָא דְכַסְפָּא תִּתְקוֹל.
והנה איש סר – מן הדרך אלי.
ויבא אלי איש – שבוי מן המלחמה.
אם הפקד יפקד – אם יברח, לשון: לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט) – לשון חסרון.
And behold a man turned aside. From the road toward me.
And brought a man to me. A prisoner of war.
If he shall be missing. If he escapes, an expression [similar to], "and none of us is missing [נפקד],⁠" an expression of lacking.⁠1
1. Bemidbar 31:49.
והנה איש סר – מן הדרך אלי.
ויבא אלי איש – שבוי מן המלחמה.
אם הפקד יפקד – אם יברח, לשון לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט) שהוא חסרון.
אם הפקד יפקד – כמו: ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט), ענין חסרון.
או ככר כסף תשקול – רוצה לומר: אם תשמרהו כראוי.
ואם השני באשר דבר אליו שאיש אחד נתן אליו איש במלחמה לשמרו ועשה עמו תנאי שאם הפקד יפקד מידו יהיה נפשו תחת נפשו או ישקול ויפרע בעדו ככר כסף.
והוא צעק – כאלו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו האיש.
אם הפקד יפקד – אם יברח ויהיה נחסר, כמו: ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט).
תשקול – לידי תשקול, לפרוע בעדו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

ובזה מ״ש הנביא אל המלך עבדך יצא בקרב המלחמה וכו׳ לא בדה ספור בדוי לעצמו רק דברים שהיה, כי הנביא היה ג״כ במלחמה, והאיש מלחמה ה׳ שמו הביא אליו איש שהוא בן הדד שנתנו ה׳ אל כלל ישראל והנביא בתוכם לשמרו, ואמר שאם יפקד, יענשו או בגוף כמו שנהרג אחאב והוכה הנביא, או בממון כמו שנבוזו ישראל אח״כ מחיל ארם, ועז״א והיתה נפשך וכו׳ או כסף תשקל.
וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא הנביא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ כאילו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו את האיש1, וַיֹּאמֶר למלך עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר מן הדרך אלי2 וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ שבוי מן המלחמה3 וַיֹּאמֶר אלי שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה ודע כי אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד – יברח ויהיה נחסר4 וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ ותיהרג אוֹ לחילופין עבוּר שברח משמירתך5 כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל לידי לפרוע בעדו6:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
5. המצודת דוד והרלב״ג מפרש שאם תשמרהו כראוי תקבל ממני כיכר כסף.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מ) וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ׃
And as your servant was busy here and there, he was gone.⁠" And the king of Israel said to him, "So shall your judgment be; you have decided it.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה עַד דְעַבְדָךְ מִתְפְּנֵי לְכָא וּלְכָא וְהָא לֵיתוֹהִי וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אַתְּ דַנְתָּא דִינָךְ וּפָסַקְתָּ.
והוא איננו – ברח לו.
אתה חרצת – או נפש, או ככר כסף (מלכים א כ׳:ל״ט).
And disappeared. He ran away.
You have pronounced. Either [your] life or a talent of silver.
{והוא איננו} – והנה ברח.
אתה חרצת – או נפשך או ככר כסף (מלכים א כ׳:ל״ט).
עשה הנה והנה – כתרגו׳ מתפני לכא ולכא, כלומר מתעסק כאן וכאן.
אתה חרצת – אתה חתכת הדין בעצמך, שקבלת שמירתו ונתחייבת לו.
כן משפטך אתה חרצת – רוצה לומר אתה גזרת על עצמך להיות נפשך תחת נפשו.
ושבהיותו מתעסק בדברים אחרים שלא במתכוון ברח האיש מידו. וכאשר המלך שמע טופס דבריו השיבו כן משפטיך אתה חרצת, רוצה לומר אם אתה הודית בתנאי עם היותך בלתי מחוייב בו הנה אתה חרצת הדין, כי מה ששמת וקבלת על עצמך יתקיים. והנה היה המשל הזה נאות לאחאב, שאמר לו הנביא ונתתי את כל ההמון הזה בידך, וכן היה שנתנם בידו וגם הנסים מתו בנפול החומה, לפי שהיה רצון השם שלא ישאר מהם איש, ובהיות בן הדד בידיו שלא יוכל לברוח משם והוא חמל עליו היה מהראוי שאחרי שעבר את פי השם תהיה נפשו תחת נפשו, כי במקום שהיה עתיד בן הדד למות במלחמה ימות אחאב במלחמה אחרת שיעשה עמו כזאת, וכמו שהאיש אשר לא רצה להכות הנביא בדבר ה׳ המיתו האריה, כך ימית גבור אחד כארי תופש בקשת לתומו את אחאב.
חרצת – גזרת וחתכת, כמו: כליון חרוץ (ישעיהו י׳:כ״ב).
עושה הנה והנה – עשיתי מלאכתי, ומתעסק כאן וכאן.
איננו – כי ברח.
כן משפטך – או נפש, או ככר כסף, כי כן חרצת וגזרת על עצמך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

ויהי – ע״י שהנביא עושה הנה והנה ולא הזהיר למלך נפקד האיש, זה היה הספור האמתי, והמלך שלא ידע על מה מדבר אמר שהמשפט הזה חרצו לעצמו.
עשה – מתעסק באיזה דבר.
חרצת – כמו כי כלה ונחרצה (ישעיהו י׳:כ״ב), אז תחרץ (שמואל ב׳ ה׳:כ״ג), היית חרוץ ונמהר לגזור.
וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה מלאכתו ומתעסק כאן וכאן1 הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהוּא השבוי הזה אֵינֶנּוּ כי ברח2, וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שלא ידע כי הנמשל מתייחס אליו3 כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ או נפש או ככר כסף4, כי כן אַתָּה חָרָצְתּ – גזרת5 על עצמך6:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. בזה שקיבלת את שמירתו, רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מא) וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת⁠־הָ֣אֲפֵ֔ר [מֵעֲלֵ֖י] (מעל) עֵינָ֑יו וַיַּכֵּ֤ר אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י מֵהַנְּבִיאִ֖ים הֽוּא׃
And he hastened, and took the covering away from his eyes; and the king of Israel recognized that he was of the prophets.
תרגום יונתןרלב״גמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹחִי וְאַעְדִי יַת מֵעֲפָרָא מֵעִלַוֵי עֵינוֹהִי וְאִשְׁתְּמוֹדַע יָתֵיהּ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי מִתַּלְמִידֵי נְבִיַיָא הוּא.
ויסר את האפר מעל עיניו – ואז הכירו מלך ישראל.
מעל – מעלי ק׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

וַיְמַהֵר הנביא וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר – הצעיף מֵעֲלֵי (מעל כתיב) עֵינָיו, ואז1 וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא:
1. רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מב) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת⁠־אִישׁ⁠־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃
And he said to him, "Thus says Hashem, 'Because you have let go out of your hand the man whom I had devoted to destruction, therefore your life shall go for his life, and your people for his people.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ חֲלַף דְשֵׁיזֵיבְתָּא יַת גְבַר דְחַיָב קְטוֹל מִיָד וּתְהֵי נַפְשָׁךְ חֲלַף נַפְשֵׁיהּ וְעַמָךְ חֲלַף עַמֵיהּ.
איש חרמי – איש מלחמתי, לשון חירום, ולשון חירום נופל במלחמה, וכן: על אדום תרד ועל עם חרמי (ישעיהו ל״ד:ה׳).
ומדרש אגדה: כמה מצודות וחרמים פרשתי לך עד שנפל בידך.
The man whom I condemned. איש חרמי means "the man of My war,⁠" an expression of strife. An expression of strife [חרם] can be applied to war, and similarly, "on Edom it will descend and on the nation with whom I war [חרמי].⁠1 The Midrash Aggadah [states], "Many traps and nets [חרמים] have I spread for you until he fell into your hand.⁠"2
1. Yeshayahu 34:5.
2. Alternatively, איש חרמי means "the man whom I condemned" (Radak).
איש חרמי – פתר׳: {איש מלחמתי. ומדרש אגדה} כמה מצודות וחרמים פרשתי לך כדי שיפול בידך ועתה נפל בידך ושילחתו.
סר וזעף – נסיס ודוי, רוחו סרה.
איש חרמי מיד – ר״ל: מידך.
ופירוש: חרמי – הריגתי, מן: חרוב והחרם (ירמיהו נ׳:כ״א), זובח לאלהים יחרם (שמות כ״ב:י״ט), ר״ל שהיה חייב הרג. וכן תרגום יונתן: גברא דחייב קטול.
או יהיה פירושו חרמי – מן: יצודו חרם (מיכה ז׳:ב׳), מצודים וחרמים (קהלת ז׳:כ״ו) – שענינם: רשת ומכמרות. וכן הוא בדרש: כמה מצודים וחרמים פירשתי לו עד שנפל בידך.
איש חרמי – אבן ג׳אנח חברו עם משטח חרמים, כלומר האיש אשר תפסתי במצודתי אתה הנחתו. ור׳ דוד קמחי פירש עניין הריגה, וכן אמר התרגום ״גבר דחייב קטול״.
מיד – כמו מידי, כמו נתנך יי׳ היום ביד, שפי׳ בידי.
חרמי – תאר כמו ארמי, עברי, מצרי, וכן אשר לא נשא לשוא נפשי כמו שהוא קרי (תהלים כ״ד:ד׳).
איש חרמי – רוצה לומר: איש לכדתיו בחרמי וברשתי לתתו בידך כי לא היה לו מקום לנוס.
הל״ד הוא להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת ולזאת הסבה תמצא שצותה התורה להכות את המדינים מפני מה שנתבאר כי הם צוררים לישראל בנכליהם וצותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסבה ולזה ספר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש״י בחרמו וברשותו ובמכמרתו כעס הש״י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו.
וזהו שאמר יען שלחת את איש חרמי מיד, רוצה לומר איש לכדתיו בחרמי וברשתי לתתו בידך, כי לא היה לו מקום לנוס שלחת אותו, לכן תהיה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. והנה אחאב לפי שראה שנתקיימו יעודי הנביא הזה לטובה האמין שגם כן יתקיימו לרעה.
חרמי – ענין רשת, כמו: יצודו חרם (מיכה ז׳:ב׳).
את איש חרמי – שלחת מידך את בן הדד, אשר לכדתי אותו כמו הצודה את הדג בחרמו, על כי לא היה לו מקום לנוס.
והיתה נפשך – דומה לשומר האיש, על שהניחו לברוח, יותן נפשו תחתיו, ועם כי כבר עשה משל על זה, בדבר הממאן להכותו בדבר ה׳, כי כמו שהכה האריה את הממאן להכותו, כן יומת אחאב על אשר מיאן להמית את בן הדד, מכל מקום עשה שוב משל, בכדי שאחאב בעצמו יפסוק הדין, ויאמר כן משפטך אתה חרצת, כאילו פסק אחאב גם על עצמו, על כי היותו דומה לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

ויאמר ובזה א״ל הפתרון יען אשר שלחת וכו׳ כי העונש שסבל הנביא עתה, יבא על ראש אחאב וחז״ל אמרו כי ע״י טפת דם שיצא מן הנביא, נתכפרו ישראל ולא נענשו בגוף במלחמה שלחם אחאב אח״כ, ומובן מדברי.
איש חרמי – שאני עשיתיו חרם, ונראה שהנביא צוה לאחאב שלא יחמול על בן הדד והוא לא שמע בקול ה׳ מחפצו למצוא במלך ארם האדיר משען נגד בני יהודה, ואף על פי שלמראה עינים יושר פעל לבלתי התנקם באויבו המנוצח, און פעלו בהמרותו את דבר ה׳ ובהחיותו שונא ישראל, וזהו משל הנביא; חטא גדול הוא להכות רעהו, רק אם יצונו ה׳ להכותו אין לנו עוד לחקור רק לשמוע בקולו; ואם היה אחאב רוצה כ״כ באהבת בן הדד לא היה לו לערוך מלחמה נגדו רק לתת לו כל מחמד עיניו, מאחר שקבל עליו לעשות עמו מלחמה ולנצחו היה לו לעשות בו כדבר ה׳ ולא לחמול עליו.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הנביא כֹּה אָמַר יְהוָה, יַעַן – בגלל שֶׁשִׁלַּחְתָּ לחופשי אֶת אִישׁ חֶרְמִי1 – מלחמתי2 שהיה חייב הֶרֶג3 מִיָּדךָ4, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ כפי שאתה פסקת לגבי שומר האיש5 וְעַמְּךָ יהיה תַּחַת עַמּוֹ6:
1. ובמדרש, כמה מצודים וַחֲרָמִים פרשתי לו עד שנפל בידך, רש״י, רלב״ג, רד״ק.
2. רש״י.
3. רד״ק מבאר איש חרמי, איש הריגתי שהיה חייב הרג.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. וחז״ל אמרו כי ע״י טפת דם שיצא מן הנביא, נתכפרו ישראל ולא נענשו בגוף במלחמה שלחם אחאב אח״כ, מלבי״ם. וראה פס׳ לז׳ לעיל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מג) וַיֵּ֧לֶךְ מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל⁠־בֵּית֖וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֑ף וַיָּבֹ֖א שֹׁמְרֽוֹנָה׃
And the king of Israel went to his house sullen and enraged, and he came to Samaria.
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַל מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְבֵיתֵיהּ נְסִיס וְדַוָי וַאֲתָא לְשֹׁמְרוֹן.
סר וזעף – נסיס ודוי, רוחו סרה ממנו.
Dejected and angry. [Targum Yonatan rendered,] "aggrieved and sad.⁠" His spirit turned [סר] away from him.
על ביתו – כמו: אל ביתו. וכן: וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א ב׳:י״א) – אל ביתו. ודברתי על הנביאים (הושע י״ב:י״א) – אל הנביאים.
סר וזעף – כמו: מה זה רוחך סרה (מלכים א כ״א:ה׳). ענינו קרוב לזעף, ותרגומו: נסים ודוי. ותרגום: והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) – והא אינון נסיסין.
וסר – פתח שלא כמנהג נחי העי״ן, וכן חבירו השני (מלכים א כ״א:ד׳).
סר וזעף – יחיד, מן זועמים, וכאילו סר דעתו ותאותו, ויורה על זה מה זה רוחך סרה. ואמר בו התרגום ״נסיס ודוי״ כתרגום זועפים (בראשית מ׳:ז׳) נסיסים.
על ביתו – רוצה לומר: אל ביתו אשר הלך שם בעבור הנהגת ביתו כי מביתו יצא להלחם עם בן הדד.
סר וזעף – סר הוא מענין הנטיה וסור מהמנהג והרצון שכבר התפעל מזה תכלית ההתפעלות והיה על זה הענין זעוף וכעוס מאד.
ולזה הלך אל ביתו סר וזעף, רוצה לומר סר מהשמחה ומחברת האנשים וזעף ושבע רוגז בדעתו, (עמוס ג׳ ז׳) כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו על עבדיו הנביאים:
סר וזעף – ב׳ בפתח על פי המסורת שלא כמנהג נחי העי״ן וחברו ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף שבסמוך.
סר – רוצה לומר: סרה מעמו הרצון והדבור, וכמו שכתוב: מה זה רוחך סרה (מלכים א כ״א:ה׳).
וזעף – ענין כעס, כמו: זעף ה׳ אשא (מיכה ז׳:ט׳).
על ביתו – אל ביתו, והוא מקום מלונו, מחוץ לאפקה מקום המלחמה, ומשם בא אל שומרון.
וַיֵּלֶךְ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל – אל1 בֵּיתוֹ סַר2 וְזָעֵף – וְכָעוּס3 מאוד4, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה: פ
1. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
2. שרוחו סרה ממנו, רש״י.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים א כ – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים א כ, עולם המקרא מלכים א כ, תרגום יונתן מלכים א כ, ילקוט שמעוני מלכים א כ, רש"י מלכים א כ, ר"י קרא מלכים א כ, רד"ק מלכים א כ, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים א כ, ר"י אבן כספי מלכים א כ, רלב"ג מלכים א כ, רלב"ג תועלות מלכים א כ, אברבנאל מלכים א כ, מנחת שי מלכים א כ, מצודת ציון מלכים א כ, מצודת דוד מלכים א כ, מלבי"ם מלכים א כ, הואיל משה מלכים א כ, מקראות שלובות מלכים א כ – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim I 20, Biblical Parallels Melakhim I 20, Olam HaMikra Melakhim I 20, Targum Yonatan Melakhim I 20, Yalkut Shimoni Melakhim I 20, Rashi Melakhim I 20 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 20, Radak Melakhim I 20, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim I 20, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 20, Ralbag Melakhim I 20, Ralbag Toalot Melakhim I 20, Abarbanel Melakhim I 20, Minchat Shai Melakhim I 20, Metzudat Zion Melakhim I 20, Metzudat David Melakhim I 20, Malbim Melakhim I 20, Hoil Moshe Melakhim I 20, Mikraot Sheluvot Melakhim I 20

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×